פחדים של ילדים – איך אפשר לעזור?
במדורי הקודם התייחסתי לפחדים של ילדים, לחשיבותם, לאופן שבו הם מתפתחים, ולסוגים שונים של פחדים. באופן כללי אפשר לסכם כי קיימים 3 סוגים של פחדים אופייניים לילדים: פחד נרכש מגן, פחד נרכש מגביל, ופחד "טבעי".הפחד הנרכש המגן הוא הפחד שנוצר כאשר אנחנו מלמדים את הילד להיזהר מדבר מסוכן. זהו פחד רצוי, משום שהוא מגביל את התנהגות הילד לתחום הלא-מסוכן (או הפחות מסוכן). לכן אתייחס לטיפול בשני הסוגים האחרים של הפחד - המגביל והטבעי, אשר עלולים להוביל למצוקה אצל הילדים, וגם לקשיים ממשיים בתפקוד.
טיפול בפחד נרכש מגביל
נזכיר שמדובר בפחד שהילד למד תוך היחשפות לסביבה שלימדה אותו לפחד מדבר מה – הורה שמפחד, חבר שמפחד, או מבוגר אחר שמפחד, ומרב אזהרות והימנעות, הילד למד שדבר מה הוא מסוכן מאוד עבורו. כמובן שגם נטייה טבעית של הילד לפתח פחדים עשויה להיות משמעותית בתמונה הקלינית. אבל מה עושים כשהילד מסרב לעלות על הנדנדה, בוחר רק בדרך אחד לגן – הדרך שבה אין כלבים, והולך לישון רק לאחר שבדק מספר פעמים שכל הבית נעול והחלונות סגורים?
בדרך כלל, אין טעם להתעמת עם הפחד באופן מילולי. כלומר, המשפט "אין לך מה לפחד" מעולם לא הרגיע אף אחד... אך כאשר הפחד מגביל את התנהגותו של הילד יש בהחלט מקום להתחיל להתעמת איתו באופן ישיר. הדרך היחידה להילחם בפחד, היא להוכיח לילד שבעצם לא מדובר בדבר מאוד מסוכן, או שמדובר בסיכון מחושב שניתן ללמוד להיזהר מפניו מבלי להימנע ממנו. כאשר ילד מפתח פחד עז מכלבים, למשל, ככל שנאפשר לו יותר להימנע ממגע עם כלבים, כך אנחנו מחזקים את תחושתו שכלבים הם באמת דבר מאוד מסוכן.
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי קוראים למהלך הזה "חשיפה". חושפים את הילד לאט ובאופן הדרגתי לאובייקט שממנו הוא מפחד. בהתחלה, מקרבים אותו לכלב מוכר, קטן וידידותי. מלווים אותו אל הכלב, מסבירים לו כיצד לגשת. כאשר הילד מתרגל אליו, אפשר להתחיל לחשוף אותו גם לגני שעשועים שבהם מסתובבים כלבים, ולהתחיל ללכת בדרכים שבהן יש סיכוי להיפגש בכלב מטייל עם בעליו. בהתחלה, הפחד יהיה נוכח, אך להפתעת הילד (ולעיתים גם להפתעת ההורים), טבעו של פחד לדעוך. כאשר הילד יראה שהכלב הידידותי אינו עושה לו דבר, הוא יוכל להיפתח גם לכלבים אחרים, ורמת החרדה שלו תרד.
בהרבה מקרים ההתמודדות עם פחד של ילד יכולה להיעשות ברמה המשפחתית, תוך מודעות של ההורים לפחד, ותוך רגישות רבה לקצב המתאים לילד. כאשר הפחד עז ביותר, מפריע לילד בהתנהלות היומיומית וההתנגדות של הילד להתנסות חריפה, יש אפשרות להיעזר גם באיש מקצוע.
טיפול בפחד "טבעי"
כשאני מדברת על פחד טבעי, כוונתי לפחדים אופייניים לילדים, פחדים שאינם מועברים להם בדרך כלל על ידי המבוגרים. הדוגמאות הנפוצות ביותר הן הפחד מהחושך ופחד ממפלצות. ילדים מפחדים לעיתים קרובות מדברים שכלל אינם קיימים, אך לעיתים הפחדים האלה כל כך עוצמתיים, שהם גורמים לילד מצוקה ואפילו הפרעות בשינה. איך אפשר להתמודד עם פחד ממשהו שאנחנו יודעים שאינו קיים בכלל?
הנטייה הטבעית של רוב ההורים, היא לנסות לדבר ברציונאליות לילדים. להסביר להם שהצלליות שהם רואים שייכות לבגדים על הכיסא, או לערימת הספרים על השולחן. להסביר להם שמפלצות ודרקונים קיימים רק באגדות. הילדים בדרך כלל גם מבינים את ההסבר, ומסכימים איתו. הבעיה היא שזה לא עוזר להם לא לפחד. הפחד אינו רציונאלי, ולכן גם הטיפול בו אינו יכול להיות דרך הרציונאל. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם פחדים מסוג זה היא דווקא "לזרום עם הדמיון". אפשר להציע לילד, או מוטב אפילו לשאול אותו, כיצד אפשר להילחם במפלצת, ממה היא מפחדת. לילדים יש פתרונות מאוד יצירתיים לפחדים שלהם. כך למשל, הכרתי ילד שסיפר במלוא הרצינות שמפלצות מפחדות מאור ירוק. בכניסה לחדרו הוא הקפיד להדליק בכל ערב מנורת לילה ירוקה, וכך ישן בשלווה. שינה עם צעצוע שומר, עם תמונה מסוימת ואפילו עם מדבקה על הפיג'מה, יכולה לפתור לפעמים את בעיית הפחד, עד שהילד יגדל ויבין בעצמו שהפחד אינו רציונאלי, ויוותר עליו.
מעניין לראות, שגם אצל מבוגרים נשארים לפעמים חלק מהטקסים הקטנים והאמונות הלא מזיקות שהתפתחו בילדות, כמו, למשל, לישון עם מנורת לילה קטנה.
