בפעם הקודמת התייחסתי להבטחות של הורים לילדיהם. הסברתי שהבטחה, גם לילד, היא מילה מחייבת. הילדים לומדים להאמין להורים, לסמוך עליהם, וכך מרגישים יותר אמון וביטחון בעולם. כאשר אנחנו לא מתכוונים לקיים את הבטחותינו, אנחנו מלמדים את הילד שלמילה אין ערך, ושאין לנו מחויבות ביחס למה שאמרנו.
הבטחות נעימות הן דרך נעימה לגרום לילד להתרצות ולוותר כרגע, כדי להרוויח משהו במועד מאוחר יותר. דרך פחות נעימה, אך נפוצה אפילו יותר, היא דרך האיום. "אם לא תבוא עכשיו, אני הולכת!" "אם לא תסדר את המשחקים, אני אקח לך אותם!" "אם לא תאכל ארוחת ערב, לא תקבל קינוח!" וכו' וכו'. האם כדאי להשתמש באיומים? ואם כן, כיצד לעשות זאת בצורה נכונה ויעילה?
כפי שכבר ציינתי, איום הוא סוג של הבטחה. ככזה, הכלל הראשון הוא שלא מבטיחים דבר שלא מתכוונים לקיים. ולכן, גם לא מאיימים באיומי סרק. הסיבה העיקרית לכך היא שאיומי סרק הופכים את האיום לכלי, שמלבד היותו לא נעים, הוא גם אינו יעיל.
נאמר שאיימתי על ילדי שאם לא יסדר את חדרו, אקח לו את המשחקים. הילד לא סידר את החדר. עכשיו אני מתחילה להתלבט – האם באמת אקח לו את הצעצועים? במה הוא ישחק? ומה אני אעשה עם כל המשחקים האלה? והאם אקנה לו משחקים חדשים במקום אלה שלקחתי? אז כמובן שאינני לוקחת את המשחקים. אולי אפילו אסדר אותם בעצמי. שבוע לאחר מכן, שוב החדר מבולגן. ושוב אני מאיימת: "אם לא תסדר את החדר, אקח לך את כל המשחקים!" מה הילד שומע עכשיו? שוב אימא מאיימת. הרי היא כבר אמרה שזה מה שיקרה, וזה לא קרה. כנראה שזה לא יקרה גם הפעם. אז למה לי לסדר?
איך אפשר להשתמש בכלי של איום לכלי ידידותי יותר, ויעיל יותר?
ראשית, כדאי לנסות להפחית את האיומים למינימום הנדרש. הסבר לגבי חשיבות הבקשה שלנו, המשמעות שלה עבורנו והשמחה שנחוש אם בקשתנו תתמלא עשויים להיות נעימים יותר, מלמדים ומחנכים יותר, ואולי גם יעילים יותר. אבל אם כבר החלטנו להשתמש באיום, צריכים להיות לו 3 מאפיינים:
1. קשר לנסיבות: רצוי שלאיום יהיה קשר של סיבה ותוצאה ביחס לבקשה או לדרישה שלנו מהילד. למשל, אקח לילד את המשחקים כדי שלא יהיה יותר בלגן – הבלגן שהוא אינו מוכן לסדר. שלילת ממתקים, למשל, היא איום שאינו קשור למטלה. לילד יהיה יותר קשה לחבר בין מעשיו (או חוסר מעשיו) לבין התוצאה שלהם.
2. כוונה ויכולת למימוש: כמו שלא כדאי להבטיח הבטחה שאי אפשר לקיים, כך גם לא כדאי לאיים איום שאין כוונה או יכולת לממש. שימו לב למילים שאתם אומרים, והתכוונו אליהן. לא מאיימים על ילד שניקח לו את המשחקים, אם אין לנו אפשרות או רצון לעשות את זה. הילדים חכמים מספיק כדי להבין מהו איום סרק שאיננו יכולים לממש. כל ילד קטן יודע שאימא לא תשאיר אותו לבד בג'ימבורי, גם אחרי אלף פעמים שהיא אמרה לו שזה מה שתעשה אם הוא לא יבוא עכשיו. אבל כאשר הילדים מבינים שההורים מאיימים וגם מבצעים, הרי שלאיום יש משמעות!
3. רמת השפעה סבירה על ההורים: היזהרו מאיומים שבהם העונש שאתם מטילים על עצמכם גדול יותר מהעונש שהוטל על הילד. איומים כאלה פשוט קשים יותר למימוש. אם אתם מאיימים על הילד שהביקור אצל הדודים ייפסק מיד אם ימשיך להשתולל, קחו בחשבון את האפשרות שתצטרכו לארוז את חפציכם באמצע הביקור וללכת הביתה. לפעמים אין ברירה אלא לעשות זאת, למרות המחיר האישי. אבל אם אין לכם כוונה כזו – אל תאיימו!
ניקח לדוגמה את האיום "אם לא תאכל ארוחת ערב לא תקבל ממתקים". אם הממתקים בבית נגישים, והילד לוקח אותם באופן חופשי, אין כל משמעות לאיום הזה. אם הילד אינו אוכל את ארוחת הערב, אבל בכל פעם ההורה ממשיך ואומר: "קח במבה. אבל תדע שאם תמשיך לא לאכול, אני אפסיק לקנות!", אזי הילד מבין שהאיום הוא איום סרק. שאין להורים כל כוונה לממש אותו. כך מתקבלת תוצאה הפוכה מהכוונה המקורית – הילד ממשיך בהתנהגותו הבלתי רצויה ללא כל חשש...
הבטחות נעימות הן דרך נעימה לגרום לילד להתרצות ולוותר כרגע, כדי להרוויח משהו במועד מאוחר יותר. דרך פחות נעימה, אך נפוצה אפילו יותר, היא דרך האיום. "אם לא תבוא עכשיו, אני הולכת!" "אם לא תסדר את המשחקים, אני אקח לך אותם!" "אם לא תאכל ארוחת ערב, לא תקבל קינוח!" וכו' וכו'. האם כדאי להשתמש באיומים? ואם כן, כיצד לעשות זאת בצורה נכונה ויעילה?
כפי שכבר ציינתי, איום הוא סוג של הבטחה. ככזה, הכלל הראשון הוא שלא מבטיחים דבר שלא מתכוונים לקיים. ולכן, גם לא מאיימים באיומי סרק. הסיבה העיקרית לכך היא שאיומי סרק הופכים את האיום לכלי, שמלבד היותו לא נעים, הוא גם אינו יעיל.
נאמר שאיימתי על ילדי שאם לא יסדר את חדרו, אקח לו את המשחקים. הילד לא סידר את החדר. עכשיו אני מתחילה להתלבט – האם באמת אקח לו את הצעצועים? במה הוא ישחק? ומה אני אעשה עם כל המשחקים האלה? והאם אקנה לו משחקים חדשים במקום אלה שלקחתי? אז כמובן שאינני לוקחת את המשחקים. אולי אפילו אסדר אותם בעצמי. שבוע לאחר מכן, שוב החדר מבולגן. ושוב אני מאיימת: "אם לא תסדר את החדר, אקח לך את כל המשחקים!" מה הילד שומע עכשיו? שוב אימא מאיימת. הרי היא כבר אמרה שזה מה שיקרה, וזה לא קרה. כנראה שזה לא יקרה גם הפעם. אז למה לי לסדר?
איך אפשר להשתמש בכלי של איום לכלי ידידותי יותר, ויעיל יותר?
ראשית, כדאי לנסות להפחית את האיומים למינימום הנדרש. הסבר לגבי חשיבות הבקשה שלנו, המשמעות שלה עבורנו והשמחה שנחוש אם בקשתנו תתמלא עשויים להיות נעימים יותר, מלמדים ומחנכים יותר, ואולי גם יעילים יותר. אבל אם כבר החלטנו להשתמש באיום, צריכים להיות לו 3 מאפיינים:
1. קשר לנסיבות: רצוי שלאיום יהיה קשר של סיבה ותוצאה ביחס לבקשה או לדרישה שלנו מהילד. למשל, אקח לילד את המשחקים כדי שלא יהיה יותר בלגן – הבלגן שהוא אינו מוכן לסדר. שלילת ממתקים, למשל, היא איום שאינו קשור למטלה. לילד יהיה יותר קשה לחבר בין מעשיו (או חוסר מעשיו) לבין התוצאה שלהם.
2. כוונה ויכולת למימוש: כמו שלא כדאי להבטיח הבטחה שאי אפשר לקיים, כך גם לא כדאי לאיים איום שאין כוונה או יכולת לממש. שימו לב למילים שאתם אומרים, והתכוונו אליהן. לא מאיימים על ילד שניקח לו את המשחקים, אם אין לנו אפשרות או רצון לעשות את זה. הילדים חכמים מספיק כדי להבין מהו איום סרק שאיננו יכולים לממש. כל ילד קטן יודע שאימא לא תשאיר אותו לבד בג'ימבורי, גם אחרי אלף פעמים שהיא אמרה לו שזה מה שתעשה אם הוא לא יבוא עכשיו. אבל כאשר הילדים מבינים שההורים מאיימים וגם מבצעים, הרי שלאיום יש משמעות!
3. רמת השפעה סבירה על ההורים: היזהרו מאיומים שבהם העונש שאתם מטילים על עצמכם גדול יותר מהעונש שהוטל על הילד. איומים כאלה פשוט קשים יותר למימוש. אם אתם מאיימים על הילד שהביקור אצל הדודים ייפסק מיד אם ימשיך להשתולל, קחו בחשבון את האפשרות שתצטרכו לארוז את חפציכם באמצע הביקור וללכת הביתה. לפעמים אין ברירה אלא לעשות זאת, למרות המחיר האישי. אבל אם אין לכם כוונה כזו – אל תאיימו!
ניקח לדוגמה את האיום "אם לא תאכל ארוחת ערב לא תקבל ממתקים". אם הממתקים בבית נגישים, והילד לוקח אותם באופן חופשי, אין כל משמעות לאיום הזה. אם הילד אינו אוכל את ארוחת הערב, אבל בכל פעם ההורה ממשיך ואומר: "קח במבה. אבל תדע שאם תמשיך לא לאכול, אני אפסיק לקנות!", אזי הילד מבין שהאיום הוא איום סרק. שאין להורים כל כוונה לממש אותו. כך מתקבלת תוצאה הפוכה מהכוונה המקורית – הילד ממשיך בהתנהגותו הבלתי רצויה ללא כל חשש...
