את זהבה, אני פוגשת לראשונה במפגש הזוגי הראשון. אישה בוגרת, סבתא ל- 3 נכדים, מרשימה ותמירה. את המשימתיות והתובענות עוטפת שמלה רכה וחיוך. רמי, על אף גופו הגדול והמגושם נראה כילד קטן מולה, מבויש ונבוך.זהבה מספרת את הסיפור שלה. רמי הוא לא הגבר הראשון בחייה. היא התאלמנה בגיל צעיר וגידלה בגאווה את ילדיה. למרות הקשיים, למרות המחסור "גידלתי בנים לתפארת", היא מספרת. לאחר שהתאלמנה ניסתה שוב ושוב ליצור קשרים חדשים אך ללא הועיל. שום דבר לא נדבק והצליח. אחרי שנים רבות של בדידות היא הכירה את רמי. רמי הביישן, שמצליח בעסקים, שיודע לעשות הרבה דברים. "שלב ההתאהבות היה נפלא...הוא דיבר...היה סקס נפלא. היה טוב ביחד!"
"והיום?" אני שואלת – "מדבר"... זהבה עונה, "אני מתה משעמום אתו. הוא לא מדבר, לא מחזר, הסקס על הפנים.. בגלל זה אנחנו כאן. זה הצ'אנס האחרון לקשר הזה".
כל כך הרבה פעמים אני שומעת את זה: פעם היה נפלא והיום " על הפנים"...
איך זה קורה?
לרוב, בחיי זוגיות ממושכים, רגע אחרי שהאהבה הפסיקה לייפות את כל מה שאנו לא אוהבים קורים כמה תהליכים משמעותיים:
· הוא/היא הופכים למציאות ברורה ואולי אף מובנית מאליה
· כמות ההשקעה של כל אחד בשני יורדת באופן משמעותי
· שיחות הנפש ותדירות קיום יחסי מין בין בני הזוג יורדת
· רמת הציפייה והדרישה למילוי משימות ע"י בן הזוג עולה
· אנו נוטים להוציא את כל התסכול, הכעס והכאב האישי שלנו על בן הזוג (פח אשפה?)
· אנו נוטים להשליך את הכישלונות שלנו בקרירה, בהורות ובזוגיות על בן הזוג
בעצם אנו מדברים בחיי זוגיות ממוצעים על תהליך שבו הגרף של רמת הציפיות עולה כל הזמן. זוגות בטיפול מתארים זאת: "היא אף פעם לא תהיה מרוצה, תמיד משהו לא בסדר", או "הוא אף פעם לא מפרגן ותומך. תמיד יש לו ביקורת". לעומת זאת הגרף של רמת הנתינה וההשקעה בבן הזוג כל הזמן במגמת ירידה.
ציפיות עולות
נתינה יורדת
אם תחשבו על זה בראייה כלכלית תראו שבעצם אנו נכנסים ברמה הזוגית ל"מינוס רגשי ואנרגטי", היות שכל הזמן אנו צורכים ומבקשים יותר ונותנים ומרוויחים פחות. בחיי זוגיות, אט אט נוצרת מעורבבות וסימביוזה בין שני בני הזוג כך שאין האחד רואה את מעשיו ואת השפעותיהם, ומתוך 3 גופים – אני, אתה ואנחנו נותר רק המושג "אנחנו". תהליך של פרידה יוצר כורח לקחת אחריות על היבטי החיים השונים. פרידה היא קטליזטור לשינוי, לגדילה וללקיחת אחריות על החיים. אך אנו לא חייבים להיפרד כדי לבצע שינוי.
להחזיר את גן העדן האבוד
גן העדן שניתן לנו במתנה בתחילת קשר, עטוף בהורמונים והתלהבות המסייעים לנו להיות, לתת לאפשר אהבה ללא שום מאמץ, כמו נעלם עם הזמן. מה שניתן פעם במתנה, צריך להרוויח היום בזיעת כפיים. כאן נכנסת רמת המחויבות לתמונה.
הטענה פשוטה: אם נעשה את כל מה שעשינו בתחילת הקשר ונמנע מלעשות את כל אותם דברים שלא עשינו בתחילת הקשר, נשוב לחיות בגן העדן האבוד.
קל להגיד ולא תמיד פשוט לבצע. בתחילת הקשר פשוט רצינו להיות עם בן הזוג כל הזמן. עכשיו אולי צריך לפנות זמן מראש ביומן. אז לא יכולנו שלא לקנות לו פרחים כשעברנו ברחוב, היום אולי צריך לחשוב את זה, כדי שזה יקרה. לרבים יש קושי עם אובדן הספונטניות, אובדן הנביעה מבפנים ובעיקר קיים אצלם געגוע עמוק לשלב ההתאהבות הסוחפת ששם הכול היה זורם וקל. כשמנסים, מבינים... חוויה מביאה לעשייה אך גם עשייה מביאה את החוויה – את גן העדן האבוד של הזוגיות.
התהליך הטיפולי עם זהבה ורמי קרם עור וגידים לאט לאט. לא פשוט היה לרמי לצאת מתפקיד המאכזב. לא פשוט היה לזהבה לקחת אחריות על הריקנות והשעמום שבה ולתבוע פחות מרמי. לאט לאט הם הרוויחו את גן העדן שלהם בחזרה. בחיי האהבה, באינטימיות המינית וגם בחיי החברה.
