הדיבוק

שנת יציאה: 2015
במאי: מרצין ורונה
שחקנים: איתי טיראן, אגנשקה גולבסקה, אנדז`יי גרבובסקי, תומס שוסרדט , אדם ורונוביץ

יציאת פולין

פיטר (איתי טיראן) מגיע לפולין לקראת חתונתו עם בחורה מקומית יפהפייה (אגנשקה גלובסקה). בבוקר האירוע, בחלקת האדמה שירשו מסבה, מוצא פיטר דבר מה שיערער את שלוותו. אך כדי לא לקלקל את החתונה המתקרבת, מוחלט לשמור על התגלית בסוד. הזוג המאושר פוצח בטקס מפואר רב משתתפים כשהם אינם  יודעים עדיין שלשלדים שבגינה תוכניות משלהם.

העיבוד הפולני החדש של מרסין ורונה ל"הדיבוק" של אנסקי מבריק ומעז לגעת בהשמדת קהילות אירופה דרך המדיום של סיפור אימה עממי. הרי השואה הייתה בעצמה סיפור בלהות, סיפור שככל שעוברות השנים נראה לנו הזוי ובלתי נתפס, צ'יזבט מעורר חלחלה שצועד חרש בעקבותינו, אינו מרפה, ולו ליום. לכן הבחירה להשתמש בסיפור הרוחות היהודי האייקוני כדי ליצור סאטירה על היחס של האומה הפולנית כלפי העבר היהודי של ארצה מושחז ונכון כל כך. רוח רפאים, זה כל מה שנשאר מההיסטוריה היהודית של פולין. בחתונה העליזה היא בוקעת מהאדמה, מפרה את חגיגת השמחה כדי לתבוע צדק, להכריח את העם הפולני להתעמת עם אחריותו. הרוח של הקהילה היהודית זועקת מהמרתף, בזמן שהאנשים שותים את נפשם, מנסים להדחיק את ייסורי המצפון במוסיקה ובריקודים.

הגותיקה העל טבעית מאפשרת לחגוג על הנושא בשלל דימויים וסמלים מוגזמים, מופרכים ובלתי נשכחים. הכלה בשמלתה הצחורה מתעקשת לנבור בבוץ בגשם השוטף, להוציא את השלדים של משפחתה מאדמת המולדת. "הארץ היפה שלנו עומדת כולה על גופות", אומר אבי הכלה, לא מתאר לעצמו עד כמה שהוא צודק.

הסיפור הנבון הזה מוגש לנו במעטפת קולנועית מלהיבה, אגדת רוחות מטרידה, שזורה בגוונים של הומור שחור פרוע, בתוגה וגם בניסיונות קצת זולים להפחדות. אפשר להגיד הרבה על העם הפולני (אל דאגה, הסרט לא חוסך שבטו), אבל קולנוע הם יודעים לעשות. הסרט הזה הוא חתיכת חגיגה קולנועית ממדרגה ראשונה, מצולם ומעוצב לעילא בגווני זהב וחום, כמו תצלום ישן. מפואר ודהוי. טיפוסים ססגוניים מתקבצים בחתונה חסרת המזל, מגולמים ע"י שחקנים יוצאים מן הכלל ובראשם ההופעה הווירטואוזית של מלך התיאטרון הישראלי. איתי טיראן מגה מנייריסטי, פנומנלי ותיאטרלי בלי להתנצל, והפעם גם ב-3 שפות, מעיף את הסרט לגבהים אחרים. זאת הופעה פיזית, אקרובטית ופסיכוטית שגורמת לעוויתות בכל גוף. כמו הסרט הוא דינמי, מסקרן ומעורר אי נוחות, מתקתק כמו פצצה עד לפיצוץ.

"הדיבוק" מצליח לעורר צמרמורת וחשיבה במקביל, נוגע בשאלות של מוסר ואחריות לאומית, מהנה ועצוב, בלי ליפול למלכודות חינוכיות מרגיזות. נדיר להיתקל בקולנוע כל כך משובח, חכם ומהנה עד הגג, המרתף והקבר.