הצלילים הראשונים של "שיווי משקל", השיר הפותח את האלבום, יוצרים תחושה, מוטעית, של השפעות מזרחיות מעט, אבל הגיטרה החשמלית והבס מבהירות מיד כי יש לנו כאן עסק עם דיסק רוק אולד סקול, מגיר זיעה ודם מכריות האצבעות. הטקסט פשוט ולוקה, כמו שירים אחרים, בבעיות של שפה ("לחזור לישר", "כבר תקופה"), אבל השירה של אמיר קציר, הסולן הכריזמטי עם הקול העשיר והחזק, מרימה יחד עם הגיטרה והתיפוף הדומיננטי של סיון גזית את פתיחת האלבום לגבהים בהם אמורה להימצא פתיחה של אלבום רוק.אי האחידות ברמת השירים בולטת: "כיוון חדש", לדוגמה, עורר בי תחושה של פספוס מוחלט למרות שאהבתי את השילוב הלא שגרתי של קלידי הסבנטיז של אהד פלד, המעט מבוזבז לדעתי באלבום – התחושה היא של שיר לא מוכן שבגלל ליין מעניין אחד של הגיטרה וטקסט יומרני, הוצא מהתנור מוקדם מדי.
"דרך", לעומת זאת, הוא מהטובים באלבום אם לא הטוב מכולם: "האצילים" מפגינים כאן נגינה מגובשת שמובילה אותך ללב השיר והביצוע של קציר בוגר, עם לא מעט מניירות די צפויות למבצע בן 18, אבל כזה שמביא לידי ביטוי איכויות בלוזיות שקשורות קשר הדוק לרוק הגיטרות שמאפיין את הלהקה.
גם ב"משהו מעבר", עם הופעת אורח של יונתן אלוני על התופים, "האצילים" דוהרים בשבילי הרוק האמריקאי על גבול הרוק הכבד, והפעם, גם בזכות טקסט מלא כנות וכתוב היטב, הם לא מפספסים את היכולת להוציא מהגיל הצעיר חדור התקווה וטעון הקשיים את האנרגיה היצירתית המוסיקלית שתחדד את היכולות הנגינתיות והקוליות שמצויות בהם. שיר סוחף וטוב בכל המישורים.
גם "לחיות את הרגע" שנשמע כמו אלף שירים שכבר נשמעו בעבר ושעמוס בקלישאות וסיסמאות, גם "ספינה בתוך בקבוק" עם רעיון מוסיקלי מסקרן ושירה טובה אבל עם טקסט בעייתי וגם "אצילי הכפר", השיר החלש ולצערי המיותר באלבום, מחזקים את התחושה שללהקה הצעירה אצה הדרך. הטכניקה בנגינה גבוהה ומסקרנת, השירה של קציר מלאת פוטנציאל אבל התמהיל עצמו נע מאיכויות גבוהות לשירים בוסריים לחלוטין ומשאיר תחושה של החמצה.
שיר הסיום, "שקר ירוק", למילים של ניצן אביגדור, מצטרף לחלק המוצלח באלבום ומהווה סוג של כתב אישום כנגד דור ההורים הנע בעולם ציני ומשאיר לדור שאחריו מורשת אלימה ומזויפת. הטקסט המוצלח מצטרף לעיבוד אנרגטי ולא מתחנף ולביצוע מוצלח של הלהקה כולה.
האלבום הראשון של "אצילי הכפר" מביא בשורה מעודדת: מתפתח כאן הרכב שבוחר בסגנון לא נפוץ בקרב להקות צעירות ומציג, מלבד ווקאליסט ברוך כשרון, גם נגינה טובה ושאיפה לסגנון מייחד. הדרך עדיין ארוכה עבור "האצילים" אבל התמדה והכרה בצורך ללמוד ולהתבגר הכרחיות לאופציה הממשית והריאלית של הגעה לרמה הגבוהה ולהכרה ציבורית רחבה.
