מעבר זה בין פה סגור לבין פתוח חשוב ביותר בהבנתנו את אופן הפקת הצליל הבסיסי. למדנו שבעת מאמץ (שירה, פעילות ספורטיבית, עבודה פיסית וכיו"ב) ניתן ורצוי לקחת אוויר בו זמנית דרך הפה והאף ובכך למלא את ריאותינו בכמות גדולה של אוויר, בזמן הקצר ביותר.
נשאלת השאלה: מדוע לא נעשה כן בעת הנשיפה? מדוע לא נוציא אוויר בו זמנית דרך הפה והאף בעת הנשיפה? ידועה לנו העובדה שהאוויר הינו מצע הקול . למה שלא נוכל להפיק צליל מהפה ומהאף בו זמנית?
מרבית האוכלוסייה רגילה להפקת קול אך ורק דרך הפה. נכון הדבר שכמות מזערית של אוויר (קול) יוצאת גם מהאף, אך עובדה זאת לא תועיל להפקת קול נכונה. בסופו של דבר המעמסה תיפול על הגרון ונמשיך לשמוע מאלה אשר קולם הוא פרנסתם דיבורים כמו "הלך לי הקול בשיעור השני, הוצאתי את הגרון, וכו'.
בספרות המוסיקלית אנחנו משופעים בדוגמאות על אודות שירה בפה סגור, ומספיק להקשיב ולהתענג מאריית הקטלוג המושרת ע"י Leporello, משרתו של Don Giovanni, באופרה עם אותו השם (Mozart). נמצא גם בחמישייה המופלאה של המערכה הראשונה של האופרה "חליל הקסם"(Mozart) את Papageno, צייד הציפורים המפורסם, שר כשפיו נעול עם מנעול!
חשוב להפנים שגם בעת שאנחנו משמיעים צלילים בפה סגור, עלינו להחצין אותם. חובה עלינו לאמץ את ההנחה שכל צליל המופק על ידינו מכוון לאלה המאזינים לנו באשר הם. אין זה משנה אם מדובר בעמית לעבודה הנמצא בקרבתנו או באותה גברת כבדת השמיעה אשר דווקא התיישבה בשורה האחרונה של האולם...
במונחי שירת ה-Bel Canto האיטלקי, הצליל המופק דרך הפה (Bocca Aperta) הוא המשכו הישיר של הצליל אשר מופק אך ורק דרך האף (Bocca Chiusa). בסופו של תהליך פנינו משמשים כמעין מסכה (Maschera) שבה נמצא הצליל ומשולח קדימה.
נסו להוציא מספר צלילים כאשר הנכם מחזיקים את הפה סגור לחלוטין והשפתיים מופנות פנימה. ניתן בבירור לחוש באם הצליל שקוע בגרון או עובר דרך האף בצורה חלקה. במקרה הראשון נרגיש רצון עז "לשחרר" את הגרון מהעומס. הרגשה בהחלט לא נעימה. במקרה השני ההרגשה תהיה פשוט נפלאה.
כיצד מפיקים צליל חלק דרך האף כשהפה סגור?
המשך יבוא.