אני מתבוננת במקצבים השונים שלהם והמסרים גלויים וסמויים. הוא נמרץ וערני ואילו גלי לוקחת את הזמן. הוא אומר שאפשר יותר והיא מוותרת ואומרת שעשתה כבר די. אני מתבוננת על הכבדות, על העייפות ועל הדכדוך שלה ושואלת שאלות מתבקשות. ככה היא תמיד, אני מבינה. היא מספרת שהיא לוקה בתת פעילות של בלוטת התריס ואני לא מופתעת, כמו היה זה מתבקש.
הם רבים על הטחינה. זאת שהיא כל כך אוהבת וצריכה והוא לא מוכן להכין. לא, אין לו סיבה מיוחדת הוא מודה ודווקא הוא כן מבשל, הוא מתוודה. רק לא את הטחינה שהיא כל כך אוהבת, הוא מודה. קשה לעצור את הדיאלוג על הטחינה והטחינה מאיימת לבלוע את זמן המפגש שלנו. האם הם באמת רבים על הטחינה?
זוגות נוטים מהר מאד להביא את המריבות של הבית לחדר הטיפול, לריב בדיוק כמו בבית על אותם הנושאים ובאותו האופן. אני אומרת שמייאש לעשות בדיוק כמו בבית וגם לשלם על זה. אני עוצרת בעדינות את זליגת הטחינה ואת המריבה הקדחתנית ושואלת "רגע... על מה אתם רבים?"
זוגות רבים יודעים להגיד שהם רבים על שטויות. מבינים שהכלים, הכביסה או הטחינה הם לא באמת הנושא האמיתי של המריבה, אך הללו מסככים בהצלחה את הפגיעות שמאחורי הרגישות האמיתית.
אני אתן לך הכול...רק לא את מה שאת באמת רוצה
רותם מסייע בבית רבות. רוחץ כלים, תולה כביסה עושה קניות ומבשל הרבה, ואפילו די טוב. גלי מטיחה בו: "4 סירים אתה מעמיד ורק טחינה כל כך קשה לעשות?" אז איך זה שלפעמים אנחנו עושים הכול ורק לא עושים את הדבר הקטן והיחידי שהאדם שאנחנו אוהבים הכי רוצה והכי זקוק לו? רותם אומר בטבעיות שאחרי שהוא מבשל כל כך הרבה יש לו קושי לעשות עוד משהו. מזכיר לי קצת את הסיפור על המרצה שהציג לתלמידיו צנצנת שקופה ולידה אבנים גדולות, בינוניות וקטנות וגם קצת חצץ וחול. המרצה שאל את התלמידים: "איך מכניסים בצורה מיטבית את כל האבנים לתוך הצנצנת?" התשובה כמובן היא שקודם כל מכניסים את האבנים הגדולות, לאחר מכן את הקטנות ובסוף את החצץ והחול.
בחיים אנחנו מרבים להתעסק באבנים הקטנות, עד שהן ממלאות את חלל החיים ולא מותירות מקום לדבר נוסף. לגלי, לא היה אכפת אם רותם היה מכין סיר אחד ביום בלבד ו... טחינה. 3 הסירים האחרים לא באמת שינו דבר בתחושה שלה. שאלה עבורנו לשאול: "מה באמת בן/בת הזוג שלנו צריכים מאיתנו?" "מה הילד שלנו הכי צריך מאיתנו?" פעמים רבות התשובות פשוטות בצורה מביכה, קלות להשגה וביצוע ורק אנחנו... עושים הכול חוץ ממה שבאמת צריך.
אז מהי המשמעות של הטחינה?
"הטחינה היא לא צורך אמיתי" גלי הודתה. היא הפינוק הקטן שלי. זה המשהו הקטן שאף אחד בבית לא אוהב ואני יודעת שאם רותם מכין טחינה, הוא פשוט חושב עליי. באופן מוזר ולא הגיוני הטחינה היא סימבול לאהבה שלו אליי".
אני מרגיעה את גלי שזה בכלל לא מוזר. העשייה שלנו מעידה יותר מכל דבר אחר על האהבה שלנו ועל האכפתיות שלנו והיא לא ניתנת לערעור. כולנו יודעים שמילים קל לפזר אך מעשים הם משהו אחר. בבית שלי בן זוגי מכין לי תה עם ג'ינג'ר ולימון כל בוקר. זה הפינוק הקטן שלי והוא שווה יותר מאלף מילים. מה שלכם?