כותרת
> C;
1/1
התפתחות אישית

החורף היצירתי של ערן ואלירן

משגב | פורטל משגב התפתחות אישיתפורסם: 29.12.20 , 11:36ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

הסופרים והמשוררים ערן טורג'מן ואלירן דיין מוציאים לאור את "החורף הארבעה-עשר" – ספרם המשותף המיועד לבני נוער וכולל שני סיפורים העוסקים בנערה חולת לוקמיה כבת 14


"נולדתי ילד בריא ובגיל כמה חודשים היו לי התכווצויות, שהשפיעו עליי והערימו קשיים בבית הספר. נוצרה לי סטיגמה של ילד מיוחד ועצלן שלא רוצה ללמוד. שרדתי בכוח את בית הספר היסודי. בחטיבת הביניים לא הסכימו לקבל את מצבי, ואפילו זרקו את התיק שלי על הרצפה – בגלל שגיאות כתיב שהיו לי. יום אחד, כשהייתי לבדי במסדרונות בית הספר, משך את עיניי פתק שהיה זרוק על הרצפה ועליו נכתב שיר. זה העיר בי משהו והרגשתי רצון לכתוב בסגנון הזה. כשהראיתי את השירים שכתבתי, לא האמינו לי שכתבתי אותם. כשאחת המורות אמרה לי: 'אנאלפבית כמוך לא יכול לכתוב כאלו שירים', זה נתן לי כוח להמשיך כדי להוכיח לה שהיא טועה. מנגד, היה מורה אחד שהאמין בי ולקחתי את הדברים שאמר לי לכל חיי". כך מספר הסופר והמשורר ערן טורג'מן, שבימים אלו יוצא לאור "החורף הארבעה-עשר" (הוצאת "מוטיב") ספרו המשותף עם הסופר והמשורר אלירן דיין.

אלירן דיין, הבעלים של הוצאת הספרים "מוטיב ספרים", זוכר היטב את להט הכתיבה הספרותית עוד מילדותו, שנותר במשך שנים עמוק במגירה. "רק בגיל מאוחר יחסית הפסקתי להתבייש ברצוני לכתוב כתיבה ספרותית, להוציאה לאור ולא להשאיר אותה במגירה. אהבת הקריאה הוטמעה בי על ידי אמי וסבתי שמאוד אהבו לקרוא. אמי הייתה קוראת בממוצע שלושה ספרים בשבוע, וגם כשחלתה בסרטן ולא יכלה ללכת היא שלחה אותי לספרייה כדי להביא לה ספרים. לאחר מותה מצאתי קטעים שכתבה על מחלתה ותחושותיה במחשב שלה. מכיוון שזה היה גילוי מטלטל עבורי, המתנתי מספר חודשים עד שהעזתי לקרוא אותם. כך גיליתי שכשאמי הייתה חולה היא כתבה על התחושות וההתמודדות שלה עם המחלה. אמי לא כתבה קודם לכן ולא מצאתי קטעים אחרים שכתבה בנושאים אחרים, ולכן הגילוי הזה גרם לפליאה לכל הסובבים להם סיפרתי על כך. באותה תקופה גם אני הוצאתי את תחושותיי וכאביי אל הדף".

אלירן החליט להוציא לאור את השירים שכתב באותה תקופה, יחד עם השירים של אמו, בספר "תשעה ירחי מיתה" – כמספר החודשים מרגע גילוי המחלה ועד פטירתה. הספר מחולק לתשעה פרקים, פרק לכל חודש, והפרק האחרון נכתב על ידי אלירן, "כי אמי כבר לא יכלה לכתוב. קורא הספר לא יודע מי כתב מה כי טשטשתי בכוונה. בעזרת הספר רואים שהמסע הזה היה של כולנו – אמי, אחיי ואני, למרות שבסופו של דבר נשארנו בלעדיה".

"החורף הארבעה-עשר" סוגר מעגל עבור אלירן דיין וגם עבור ערן טורג'מן בנושא כאוב, שרבים מעדיפים לא לדבר עליו – במיוחד לא בני נוער. במסגרת שיתוף הפעולה הפורה ונטול אגו ביניהם, מגישים שניהם לקורא שני סיפורים כמעט זהים, עם שם דומה לגיבורי הסיפורים שנכתבו מזוויות מבט שונות. מדובר בספר המיועד לבני נוער וכולל שני סיפורים שעוסקים בנערה חולת לוקמיה בת 14. הספר נחתם בשאלות ובתשובות מקצועיות שנכתבו על ידי צפריר אקשטיין מנהל בית המרקחת של המרכז לבריאות הנפש גהה ועוסקות בנושא שרבים מעדיפים שלא לדבר עליו.

ערן טורג'מן, תושב דימונה, שיזם את כתיבת הספר, הוא אב יחידני המגדל במשמורת מלאה את בתו תהל בת התשע וחצי. עד לפרוץ הקורונה הוא קיים אירועי תרבות בעירו הדרומית. הוא ייסד, בין היתר, את "קפה שירה בשיתוף פעולה עם מנהלת הספרייה העירונית דימונה רותי קלמן – אירוע ספרותי שנערך בספרייה העירונית דימונה אליו הגיע קהל רב מרחבי הארץ ואת האירוע הספרותי "שירה נודדת" בשיתוף פעולה עם היוצרת שרה מלול. עד כה יצאו לאור שני ספריו: ספר השירה "מביט אל תוך ליבך" וספר הילדים "בובה של החיים". טורג'מן: "התחלתי לכתוב שירים כשהייתי בכיתה ט'. בתחילת הדרך איש לא האמין לי אך אני לא התייאשתי והמשכתי לכתוב".

אלירן דיין, סופר, משורר וגרפיקאי, הוציא לאור מספר ספרים ובין היתר את "הכוכב של השכונה" שתורגם לאנגלית, רוסית, ערבית ויפנית. הוא ייסד את כתב העת "מוטיב", לזכר אימו ליאורה דיין ז"ל שנפטרה מסרטן, הקים מאגר מידע על משוררים וסופרים הנושא את השם "אוצר הספרות העברית" מבית מוטיב, הקים בשיתוף עם הסופרת והמשוררת פרופ' עדנה אפק את "צמדים" – כתב עת לשירה רב-תרבותית ואת כתב העת "רסיסים" לסיפורים קצרים וכתב העת המקוון "אחריך נרוצה" בעקבות דמויות המקרא. לפני כשנה החל לנהל את תחרות הכתיבה הארצית לילדים על שם ריקה ברקוביץ' המיועדת לתלמידי בתי הספר היסודיים בישראל, ביחד עם צוות כתב העת "מוטיב". בתחרות הכתיבה הארצית האחרונה שלחו 10,004 ילדים סיפורים ושירים שכתבו, ומהם זכו 72 ילדים, כמניין שנות המדינה.

הקשר בין ערן לבין בתו הוא ייחודי. הוא דואג שהיא תהיה נוכחת בעשייתו הספרותית, ודרכה הוא למעשה מבצע תיקון לילדותו "אני כל הזמן אומר לה שהיא יכולה, מסוגלת ומוכשרת. הלידה שלה הייתה אירוע מיוחד עבורי. גרושתי ואני ניסינו להביא ילדים ללא הצלחה, ובבדיקות אמרו שאני עקר. התחלנו טיפול פוריות וכבר בטיפול הראשון היא נקלטה. במרכז הרפואי אמרו לנו שמדובר באירוע נדיר".

החיבור בין ערן לאלירן נוצר כאשר ערן פנה לאלירן על מנת להוציא לאור את ספרו "בובה של החיים". ערן: "במשך שנים רבות רציתי להוציא לאור את הספר, וכשזומנתי עם הספר לסדנה יוצרת פגשתי את אלירן, שהציע את עצמו, אני סמכתי עליו וצדקתי". ואלירן מוסיף: "החיבור הראשוני היה בכתב העת, ואחר כך נפרדנו, נפגשנו באירוע 'קפה שירה' בדימונה אליו הגעתי מראשון לציון".

הקשר ביניהם התהדק, כשערן הגיע לאלירן עם הצעה לספר על ילדה בשם טל החולה בלוקמיה. אלירן התחבר לסיפור ונזכר בילדה שהכיר בשם טל שגם היא נפטרה מסרטן. אלירן: "הרגשתי צורך לכתוב סיפור משלי וביקשתי את רשותו של ערן לשלב את הסיפור שלי בספר ואת אישורו להעניק לשני הסיפורים שם זהה. הדמויות עוברות אותו תהליך, עם המחלה והפחדים וגם שמן זהה. היה לי חשוב שהספר יתחיל עם הסיפור של ערן ושהסיפור שלי יהיה השני, כי בסופו של דבר הרעיון של הספר היה שלו. הרגשתי צורך לכתוב על הנושא גם משום שהכרתי בילדותי ילדה בשם זהה שהתמודדה עם המחלה, מעבר לכך שחשוב לי שבני הנוער יידעו במה מדובר, שיבינו שזה קיים ומה חווה הילד החולה". ערן מוסיף: "היה חשוב לי לחשוף את בני הנוער להתמודדות של טל הילדה עם הסרטן. הקראתי את הסיפור גם למבוגרים והם מאוד אהבו את הסיפור והתחברו אליו".

אלירן מסביר כי לדעתו ילדים החולים במחלה לא ירגישו בנוח ולא ירצו לקרוא את הספר, מכיוון שהם חווים את החוויה על בשרם, "ולכן הספר פחות נחוץ להם, במיוחד בהתחשב בעובדה שבשני הסיפורים שתי הדמויות נפטרות מהמחלה". ואילו ערן סבור שדווקא בני נוער, שאינם קרובים לנושא זה, חשוב מאוד שייחשפו אליו. "בספר ניתנת ההזדמנות לקרוא וללמוד על הנושא מקרוב, ויש ילדים רבים שהוריהם נמנעים מלשתף ולספר. חשוב שהם ידעו שזה קיים ושיידעו גם כיצד לנהוג במידה והם פוגשים ילד חולה".

היכן פוגשת אתכם מחלת הסרטן?
ערן: "כל אחד מכיר או שמע על מישהו חולה. כך למשל, אחות של ידידה שלי ושכנה של אמי חלו בלוקמיה. יום אחד זה פשוט צף, וכשעלו בי הזיכרונות החלטתי לשבת ולכתוב. את הסיפור הזה התחלתי לכתוב בסדנת כתיבה יוצרת, בה המנחה זורקת מילה ומהמילה צריך ליצור משפט. התיישבתי והמילים לא הפסיקו לצאת ממני. הכתיבה סחפה אותי לסיפור המסוים הזה".

אלירן, שאימו נפטרה לפני כחמש שנים ממחלת הסרטן: "במשך שנים רבות וגם כיום אנשים רבים חוששים לומר את המילה 'סרטן' ולא נותנים שם למחלה. מכנים אותה ה-'מחלה'. כשאומרים על מישהו שהוא קיבל את ה-'מחלה', כולם יודעים במה מדובר. סבתא שלי נפטרה תוך שלושה חודשים מגילוי המחלה, זה היה קצר וקשה. עם אמא שלי עשיתי מעין תיקון, למרות שזה נגמר באותה תוצאה. אני שלם עם הדרך שעשיתי בכל אותה תקופה, למסע הזה יצאנו כולנו יחד בדרך טובה יותר".

ערן מספר כי בחר לכתוב בספר את סיפורה של טל מהזווית האישית שלה, "ומנקודת מבטה אפשר להבין כיצד היא מרגישה ומתמודדת. היא בחדרה ואילו חבריה משחקים קלאס ברחוב. היא שומעת אותם משחקים, זה חוזר על עצמו בסיפור, ובכך גם מבליט את מצוקתה ואת אובדן הילדות. את היומן שכתבה מוצאת אמה לאחר מותה, והיא גם כותבת את הסוף של הסיפור. אני מקווה שיום אחד הספר יהפוך להצגה". גיבור הסיפור של אלירן הוא טל, ילד בריא שפוגש במחלה פעמיים. אלירן: "לכיתה של טל מגיעה דנה, ילדה חולה בסרטן. הילדים מתרחקים ממנה, כי היא נראית שונה. טל הבן שכבר התמודד עם חברה קרובה שהייתה חולת סרטן ונפטרה וגם לה קראו טל הוא היחיד שמתקרב אל דנה וחובר אליה".

ערן ואלירן מסכמים את שיתוף הפעולה הספרותי ביניהם במשפטים די דומים. ואולי זה אחד מסודות הקסם של שיתוף הפעולה הפורה ביניהם. אלירן: "החיים לא היו לי פשוטים. היו לי נקודות שפל וימים חשוכים שלא חשבתי שאצא מהם. אני גאה בעצמי על כך שאני תמיד ממשיך הלאה ועל כך שהצלחתי להישאר כמו שאני, נאמן לערכים שלי למרות הנפילות, תמיד להישאר קשוב לעצמי וכיום אני עוסק במה שאני אוהב באמת". וערן מוסיף: "אני גאה בכך שהסביבה לא השפיעה עליי ושצעדתי בדרכי אחרי חלומותיי והגשמתי דברים, גם כאשר כולם מסביב אמרו לי שזה לא יצליח. בעיקר אני גאה בדרך בה אני מגדל את בתי תהל".

אלירן דיין וערן טורג'מן עם ספרם החדש, צילום: עמליה ויניק

אלירן דיין וספרו החדש, צילום: יהורם גלילי

כריכת הספר החורף הארבעה-עשר מאת ערן טורג'מן ואלירן דיין בהוצאת מוטיב

ערן טורג'מן וספרו החדש, צילום: באדיבות הוצאת מוטיב

אולי יעניין אותך גם