כותרת
> C;
1/1
התפתחות אישית

"כל אחד הוא עולם ומלואו – אך רק חלק אחד מהקבוצה"

משגב | פורטל משגב התפתחות אישיתפורסם: 04.03.20 , 11:26ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


בספר הילדים החדש "צוף לומד על שיתוף" ממחיש רוני גולדמן באופן חוויתי לילדים – תוך
הצגת שיח מואנש בין איברי הגוף – שאי אפשר בלי שיתוף פעולה, במיוחד בעולם הטכנולוגי


משחר ילדותו עסק רוני גולדמן בספורט תחרותי – טניס (גם כיום), וכדורגל (לפרק זמן קצר כנער בוגר). כישרון הכתיבה שלו בא לידי ביטוי כבר בכיתה ה', כאשר חיבור שכתב נבחר לייצג את בית הספר בו למד – יחד עם תלמידים מצטיינים מבתי ספר אחרים. בזכות אימו ז"ל, ששיחקה טניס מנערותה ועלתה לארץ בשנות ה-40 של המאה הקודמת, החל לשחק במועדון בו שיחקה אימו ולימים במועדון הטניס מכבי תל אביב.

במהרה הוא התגלה ככישרון גדול בטניס והשתתף בתחרויות רבות. הוא זכה בתואר אלוף ישראל לנוער (ובהמשך לבוגרים בזוגות), ייצג את המדינה בג'וניור ווימבלדון ב-1968 ובתחרויות בינלאומיות כחבר נבחרת הנוער. כחבר בנבחרת ישראל לבוגרים ובסניורים השתתף בשבע מכביות, בכללן האחרונה שנערכה ב-2017, בהן זכה במספר מדליות, ובאליפויות עולם לנבחרות סניורים, מפגשי IC, ועוד.

במקביל לפעילותו על המגרש, הוא היה גם פעיל בהתנדבות בטניס, ושימש כחבר בהנהלת איגוד הטניס ובהנהלות מועדוני הטניס של מכבי ת"א ומכבי הצפון ת"א. מזה שנים רבות הוא חבר בארגון הInternational Tennis Club- (בשמו המקוצרIC ), פעיל בהנהלת הארגון המקומיIC Israel , ובעבר אף שימש חבר ויו"ר ועדת השיווק העולמית שלו.

הארגון הוקם ב-1924 בלונדון על ידי עיתונאי הטניס וואליס מאיירס, בעידודו של הלורד בלפור, ובו חברות כיום 42 מדינות, בהן ישראל, וכ-4,500 טניסאים וטניסאיות ייצוגיים, בהם מהטובים והבכירים בעולם בעבר, כולל גם שחקני ושחקניות נוער מובילים במדינותיהם, ומטרתו לטפח קשרי רעות בין שחקנים אלו על ידי מפגשים, בהשתתפות נבחרות ממדינות הארגון, בכל רחבי הגלובוס, המשלבים תחרות טניס ברמה הגבוהה ואירועים חברתיים במהלכם.

גולדמן, בן 68 מהרצליה, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לשני נכדים, כותב מזה שנים רבות טקסטים שונים, גם בתחום הטניס – כולל בבלוג שלו באתר של איגוד הטניס. בשנת 2012 הוא הוציא לאור את ספר השירה "שירים של כל אחד". בימים אלו יוצא לאור ספר הילדים החדש שכתב "צוף לומד על שיתוף" (בהוצאת "אוריון"), המבוסס על השיר "שיח לגופו של עניין" המופיע בספרו הראשון ומתאר מפגש ערב פורימי מואנש בין אברי הגוף, בו התקיים דיון סוער מי האיבר החשוב בגוף.

גולדמן: "המסר של הספר החדש הוא שאין איבר חשוב יותר או פחות, אלא כולם ביחד נבחרת, כמו קבוצת ספורט, כיתה בבית ספר, יחידה בצבא או קבוצת מחקר. כל אחד מאיתנו, כמו כל איבר בגוף, הוא עולם ומלואו – אך הוא רק חלק אחד מהקבוצה, שכוחה בעבודת הצוות שלה והיא שתהפוך אותה לנבחרת מנצחת. בספר בא לידי ביטוי ערך שיתוף הפעולה, וזאת מבלי לבטל חלילה את חשיבותו של היחיד וכישוריו. והכל בעולם בו בדרך כלל כשאומרים "חברים" ו"שיתוף", מיד חושבים על דף הפייסבוק שלנו".

ספרו של גולדמן ממחיש בצורה חווייתית עבור הילדים, תוך שהוא עוסק בשיח מואנש בין איברי הגוף, ומלמד שפשוט אי אפשר בלי שיתוף פעולה – במיוחד בעולם בו לכאורה ניתן לראות, לשמוע, לבצע ולהשיג כמעט הכל בלחיצת מקש. גולדמן: "שיתוף הוא מצב בו נפגשים פיזית, מסתכלים בעיניים, פועלים יחד לביצוע משימה, מדברים האחד אל השני וחווים חברות אמיתית. השיתוף מחזק את הערך של כל אחד כחבר בקבוצה, מבלי להמעיט מערכו הייחודי עם יכולותיו וכישוריו".

הוא מודה כי כשהוא משחק טניס, כותב שיר, או מנגן על פסנתר, הוא מרגיש התרוממות רוח ששיאה בניצחון במשחק, השלמת השיר, או הנאתו והנאתם של המקשיבים לנגינתו. "כל חיי אני עוסק בתחביבים אינדיווידואליים כמו: טניס, כתיבה ונגינה על פסנתר, ואולי באופן תת מודע הקבוצתיות חסרה לי (לכן אהבתי מאוד את השנים בהן הייתי חבר בהרכב מוזיקלי, וגם את השנים הספורות בהן שיחקתי גם בקבוצת כדורגל). כך למשל, במקרים רבים אני מעדיף לשוחח עם אנשים בטלפון (ולעתים אף פנים אל פנים) – מה שלפעמים נתפס כטרחני וכמיושן בעולם הדיגיטלי בו "מדברים" בוואטס-אפ או במייל".

גולדמן: "הטניס לימד אותי להתמודד בהצלחה מול אתגרים נוספים בלימודים בתיכון ובלימודיי באוניברסיטה. ממש לא אהבתי להפסיד במשחקי הטניס והייתי 'מבואס' אחרי הפסד, אך זה נעלם די מהר כי התחרות הבאה כבר חיכתה בפתח והייתי חייב להתכונן אליה. גם היכרותי עם מאות טניסאים בארץ ובעולם וההכרה וההערכה לה זכיתי על יכולתי והישגי בטניס, הסבה לי שמחה ואושר".

למרות שניבאו לו עתיד גדול בטניס, הוא העדיף להמשיך בלימודים, ולאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצלחה תואר ראשון בכלכלה ותואר שני ((MBA במנהל עסקים עם התמחות בשיווק. בסיום לימודיו החל לעבוד כפרסומאי בתחום הפרסום בפרסום אריאלי, שבזמנו נחשב למשרד פרסום מהמובילים ומהמתקדמים בארץ. ב-1983 הקים משרד פרסום משלו ובמשך שנות פעילותו הרבות ניהל קמפיינים פרסומיים של חברות מובילות במגוון תחומים.

גולדמן סבור כי "כנראה שההכרה, שנבעה מהחינוך שקיבלתי מבית של אנשי עסקים, השפיעה, בין היתר, על הליכתי ללימודים אקדמיים ולבחירה במינהל עסקים ולא בקריירת טניסאי מקצועי. אינני מצטער על כך. בדיעבד, הסיכוי, במיוחד אז, כשהטניס היה ענף ספורט קטן שמעטים יחסית עסקו בו, להגיע לדירוג בתוך עשרות הראשונים בעולם, היה קטן מאוד, ורק טניסאים בודדים, בכלל זה כ-5 ישראלים הגשימו זאת".

הוא מוצא קווים מקבילים בין עולם הפרסום לטניס: "על פניו אין קשר בין שני העולמות המרכזיים שחיי הובילו אותי אליהם, אבל שניהם מאוד תחרותיים ובהם הניצחון הוא המטרה: ניצחון במשחק וקמפיין מנצח. התכונות הנדרשות לכך, לצד כישרון ומיומנות, הן נחישות ודבקות במטרה, התמדה, חתירה לשלמות, יצירתיות ואינדיווידואליזם. בטניס אתה לבד מול היריב, ובפרסום ובשיווק – למרות שיש לך צוות יוצרים – שבלעדיו לא נוצר קמפיין-אתה כבעלים ומנהל המשרד מתווה, מוביל ומחליט על הקמפיין שיוצג בפני הלקוח".

גולדמן מודה כי דווקא התחרותיות האדירה כיום, בה מדי שנה יוצאים לאור בישראל יותר מ-8,000 כותרים חדשים, ממריצה ומאתגרת אותו. זאת לצד האמונה החזקה וכמובן התגובות החמות שהוא מקבל מהורים ומילדים רבים על ספרו. גולדמן, חבר באגודת הסופרים העברים מתחילת השנה, מייחל לכך שיוכל להמשיך ולהוציא לפועל את כישרונותיו ולהגביר את פעילותו בתחום הכתיבה, כמו גם בנגינה. "אני נושק ל-70, ואחרי עשרות שנים של עבודה קשה חולם לקום בבוקר וליצור. וגם להקדיש זמן רב לנכדיי, כן ירבו, וכמובן לילדיי הבוגרים, ולהגביר את כמות אימוני ותחרויות הטניס שלי, כבעבר. על לוח מועדון הטניס שלי אני מפרסם מזה שנים שירים רבים שכתבתי על טניס ואחרים. אולי בעתיד אוציא לאור אסופת 'שירי טניס'".

כריכת הספר צוף לומד על שיתוף, מאת רוני גולדמן 

רוני גולדמן וספרו החדש, צילום יהורם גלילי 

רוני גולדמן וספרו החדש, צילום  פרטי 

רוני גולדמן במשחק טניס על הדשא בווימבלדון במפגש של IC בשנת 1999  צילום פרטי 

רוני גולדמן בבגדי הייצוג של נבחרת הנוער בטניס בדרך לתחרויות באנגליה 1967, צילום פרטי 

רוני גולדמן עם מדליית זהב בזוגות לגילאי 65 + במשחקי המכביה 2017 בה זכה, צילום פרטי