כותרת
> C;
1/1
אוכל

פותחים שולחן - עוגת דייתלאוף

משגב | פורטל משגב אוכלפורסם: 22.03.15 , 18:36ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
 כשהיינו ילדות היינו שתינו בלונדיניות עם שיער ארוך. אחרי חפיפת ראש חובה של יום שישי בבית הילדים – שם דאגו שכולנו נחפוף ראש עם שמפו ועם קרם שאני חושבת שהיה סוג של מרכך, קרם שתוך כדי כתיבה הצבע המיוחד שלו והריח שלו עולים באפי, כל אחד היה מנקה אוזניים וקוצץ ציפורניים. כל שבוע ביום שישי. היינו גם מקבלים ופל מצופה בשוקולד שהיה עטוף בנייר כסף ובעטיפה כחולה.
עד גיל 10 התקלחנו יחד וידענו לזהות אחד את השני באלף דרכים.
אפילו נעליים היו לכולנו מאותו הסוג – בעצם שני זוגות אחד לעבודה ואחד לשבת. נעלי העבודה היו חומות ונעלי השבת היו קצת אחרות, אז זה לא חוכמה לזהות למי הנעלים שייכות. אבל אם היינו שמים את כל נעלי העבודה בשורה, יכולנו לזהות מה שייך למי.
בקיץ השיער של רשל היה הופך ירקרק בגלל הירוקת בבריכה. ואני רציתי גם אבל אף פעם לא נתפס לי הצבע של הירוקת. וניסיתי להיות כמה שיותר בבריכה בעיקר בתקופה שלפני החלפת המים כשהכול היה כבר מלא באצות.
אחרי החפיפה היה השלב של הסירוק – לי כאב. רשל אהבה שמסרקים אותה. המצאנו פטנט שבו היינו מנענעות את הראש למעלה למטה וכך השיער היה מתנפנף ומתיישר וגם המים היו מותזים החוצה. מכאן כבר הסירוק קל יותר.
אני אהבתי תסרוקות. מאוד. רשל אהבה רק שמסרקים אותה ולא סבלה סיכות או גומיות.
בכל פעם ששיחקנו "הקפות" – היא הייתה נבחרת ראשונה אחרי הבנים. אותי היו בוחרים בסוף, בעיקר בגלל שהמורה לספורט הכריח.
רשל בכלל נולדה בניו זילנד והגיעה לקיבוץ עם משפחתה בגיל 3. היא וקורינה אחותה היו תמיד משהו אחר עם ארומה חזקה של חו"ל.
הכול אצלן היה קצת אחר - המבטא, הבגדים ששלחו להן וכולנו התחלקנו בהם, המשחקים בחדר ההורים וכל מיני מאכלים מוזרים – למשל ממרח ווג'מייט – שהעלה אצלם קולות הנאה והבטיח רבות בשל הצבע השוקולדי שלו, אך הריח הודיע לכל המעוניין שיש כאן משהו אחר – וקריאת האותיות הקטנות הובילה למידע שהממרח עשוי מירקות ורק לחברה מהיבשת ההיא ומהאי הכי רחוק בעולם כמעט יש מושג איך הוא מריח כמו דגים וטעמו דומה לגריז. ועדיין…רק מאוחר יותר, כשהמתנדבים הגיעו לקיבוץ, ראיתי תגובה דומה כשהם ניסו לטעום זיתים. שנות ה-70 והטעמים של אז.
רוז, אימא של רשל, הייתה עושה 2 עוגות: "פאדג'" ו"דייתלאוף".
שתיהן היו מבחינתי עוגות שרשרת – יענו, כל חתיכה קשורה לזו שאחריה בקשר בלתי נפרד.
שתיהן לא דומות לאף עוגה שאימא שלי עשתה, והיא הייתה אלופת עוגות אמיתי כבר אז.
הפאדג' הייתה עוגה עשירה ומהירה והדייתלאוף – כיכר תמרים בלועזית – הייתה עוגה מלאה בשקדים וצימוקים ותמרים והיה צריך לחכות יומיים כדי לאכול אותה.
אז הרבה שנים לאחר מכן – בכל פעם שתכננתי ביקור אצל רושלי, הודעתי לה על הכוונה והיא אישרה לי שהיא הולכת להכין לי  דייתלאוף.
רושלי נולדה סמוך לט"ו בשבט שזה עתה חלף, ללא פריחת שקדיות כמעט. ובשבילי זו נשארת עוגת ט"ו בשבט.
השנה מלאו לה 55 רק שהיא עזבה אותנו בגיל 49. פשוט בחרו בה לנבחרת של הטובים שם למעלה. ואותי לא.
את המתכון של העוגה שאני מביאה לכם כאן  קיבלתי ממנה ואני מביאה אותו כלשונה, כולל ההערות המיוחדות לי שאותן אני מוסיפה מהזיכרון המתגעגע שלי:
 
עוגת דייתלאוף
חומרים:
1/2 חבילת תמרים מגולענים דחוסים כאלו
1 כוס סוכר
1 כוס מים חמים
100 גרם מרגרינה
2 כוסות קמח