למה הילד שלי אומר "לא"

 המרחב לפיתוח חינוך עתידי מהווה כיום את תוכנית ההכשרה של מחנכים והורים ברוח "תבנית החינוך המוזהב". מאמר זה נכתב בידי קבוצת הלומדים בהנחיית צוות ההכשרה, כשתגובתנו הטבעית היא לרצות לשתף חלק מהחומרים שאנו פוגשים, מכיוון שהם יכולים להקל ולהיטיב – עם הילדים ועם ההורים כאחד.

אחר הצהריים, אימא וגיא משחקים בחדר. גיא מבקש לצאת לחצר, אך אימא מבקשת ממנו לסדר קודם את החדר ובמהרה מקבלת את התשובה הברורה וההחלטית – "לא!". גיא יוצא לחצר ואימא, קצת מתוסכלת...קצת חסרת אונים...שואלת את עצמה – מה לעשות?
מכירים את הסיטואציה? אם אתם הורים לילדים בגיל שנתיים ומעלה, סיטואציות כאלה ודומות להן ודאי מוכרות לכם....
כן, זה יכול מאוד להרגיז ולתסכל, וזה לא ברור – "למה הם עושים לי את זה?" "מה עשיתי לא בסדר?" "למה הם לא עונים כן?"  הרי זה היה יכול להיות הרבה יותר קל...
הדברים הכתובים כאן עוסקים באותו "לא", אשר לנו – ההורים והמחנכים למיניהם, כל-כך קשה להתמודד איתו לפעמים.
ובכן, כשילד אומר "לא", הוא מבטא חלק מתהליך ההתפתחות הטבעי וההכרחי שלו, וזה קשור להתפתחות המוחות של הילד. אמרנו "מוחות" ברבים, ומיד נראה מדוע. הילד מגיע לעולם ועם הזמן הוא מתחיל לפתח זהות משלו, רצונות משלו, ורצון טבעי להפעיל את המערכת המופלאה שהוא מוצא את עצמו בתוכה. חלק מהמערכת המופלאה שניתנה לו היא ההתפתחות של מוח השדרה, שבו מצויים תאים המצויים במוח הראשי ואינם מצויים בשום מקום אחר בגוף. זהו מוח הממונה בעיקר על דחיית דברים, ותפקידו להיות האינסטינקט שמסנן את העולם הגדול והלא מוכר שהוא מתחיל לגלות. זוהי מערכת הגנה. ה"לא" הוא שלב חשוב ביותר כיוון שזו הדרך של ילדים להתפתח, לגדול, ולשמור על עצמם. לשמור על עצמם מלהתחייב מוקדם מדי – על מנת שלא יאמרו "כן" – לדברים שהם עוד לא מבינים את פשרם או לא מסוגלים להתחייב אליהם. התפתחות זו של המוחות היא חלק מהעיצוב של הילדים, וגם שלנו. זוהי רק דוגמה אחת של האופן שבו המערכת שלנו מכינה את עצמה לשלבים הבאים.
כאנלוגיה, אפשר לחשוב על מצב שבו אנו מגיעים לעבודה חדשה ומתחילים ללמוד איך מתנהל מקום העבודה החדש. יושבים במשרד, מנסים ללמוד את הדברים, הכול חדש... אבל, כל רגע מגיע מישהו ותיק מהמקום ומבקש או מציע לכם משהו, כמו למשל: "רוצה לבוא לשתות קפה בקפיטריה?" "אתה יכול לבוא רגע? אני צריך שתעזור לי במשהו", "בוא אני אלמד אותך את התוכנה החדשה", "בוא, עכשיו אוכלים צהריים", וכד'.
יכול להיות שאחרי מספר הצעות היינו רוצים לצעוק "לללללאאאאא! תנו לי להכיר, ללמוד, לגלות בעצמי מה קורה פה! אני צריך זמן, אני צריך להכיר קודם ולהבין איך הדברים עובדים".
אומנם זו רק אנלוגיה, אבל היא יכולה לתת הבנה על החשיבות שבאמירת ה"לא" של ילדים, שמטרתו לשמור על העולם שלהם ובכדי לא להתחייב מוקדם מדי לדברים.
יש סיבות מיידיות רבות לאמירת "לא" של ילדים: לרוב הם נמצאים בעולם שלהם, עסוקים בעניינים שלהם שקשה להם להפסיקם באמצע. לפעמים הם לא מבינים מה ביקשו מהם, לפעמים הם פשוט רוצים לעשות את זה בדרך שלהם, לא רוצים ש"יחליטו עליהם", לפעמים הם מפחדים או מתביישים ולא רוצים לספר, ולפעמים זה פשוט יוצא להם – ה"לא" באופן אוטומטי כדי לבחון את כוחם אל המול העולם, שכן לומר לא זה סוג של שליטה, אולי דרך שבה אדם קטן יכול לנהל עולם גדול...

התמודדות עם ה"לא"
מה לא כדאי לעשות:

כשהילדים אומרים לנו "לא", למרות שזה יכול להרגיז, רצוי מאוד להימנע מלהיכנס איתם לוויכוחים, לעימותים ולמאבקי כוחות, כי אז עלולים לקבע בהם את ה"לא" כחלק מהזהות שלהם. בנוסף, זה עלול לבלבל לילד את המערכת ולהעביר לילד מסר שלא כדאי להגיד "לא", בעוד שהמערכת שלו בנויה לעשות זאת והוא בדיוק בשלבים של למידת הנושא. כשילד אומר "לא" והוא מקבל בתגובה צעקות, ויכוח, איום, דחייה – זה עלול לגרום נזק להתפתחות התקינה שלו וללמידה שלו בנושא הפעלת מערכת חשובה זו – לזהות ולבחור מה מתאים לו ומה לא מתאים לו.
בהמשך הדרך, בגיל ההתבגרות, האם אין זה חיוני שילדינו יוכלו להבחין בין נכון ובין שאינו נכון, ולהגיב ב"לא" אם משהו לא טוב קורה סביבם או להם?
במקצוע ההורות, או החינוך, יש הזדמנויות שוות לכל המשתתפים ללמוד שיעורי חיים. זה אומר שלפני שרצים להתמודד עם העניין מול הילדים, יש אפשרות לבדוק עם עצמנו, מה ה"לא" הזה מפעיל בתוכנו, ואיך אנחנו מרגישים בתור אלה שצריכים להגיד "לא", או להכריח, להחליט על משהו אחר? מודעות עצמית בעניין זה יכולה לסייע לנו מאוד להגדיל  את יכולתנו להכיל את הקושי של הילדים. 

אז מה כן עושים? איך מתמודדים עם זה?
יש אפשרויות רבות וטובות "לעקוף" את ה"לא" של הילדים:        
·         לקחת אותו בקלות – לבדוק את עומקו של הסירוב – הרבה פעמים הילדים יאמרו "לא" ואחר כך יעשו את מה שביקשנו, בעיקר בגילאים הצעירים יותר: יאכלו את מה שהוגש לשולחן, יצחצחו שיניים, למרות שפתחו ב"לא", כי כמו שאמרנו: ה"לא" הוא בעיצוב שלהם, ולפעמים הוא פשוט יוצא להם באופן אוטומטי
·         לנסות לחוש ולהבין מה עומד מאחורי ה"לא" של הילד – יכול להיות שהפרענו להם באמצע משהו, יכול להיות שהם רוצים לעשות את זה בדרך שלהם, וכד'. עלינו להתחיל בהקשבה למקור שממנו מגיע ה"לא", לאשר שהבנו ולהסביר מה צריך ולמה
·         להקסים את הילדים – כמו בסרט מרי פופינס, ילדים מוקסמים בקלות ואפשר למצוא דרכים יצירתיות להתגבר על ההתנגדות ולעזור להם לעשות את מה שצריך. למשל, להפוך את המשימה למשחק: "אתה יודע מה? בוא נטוס למקלחת כמו מטוס", או לאתגר את הילדים: "נראה אם תהיי לבושה עד שאגיע ל-10...", או לשיר שירים שונים במהלך הפעילויות השגרתיות של היום (שיר לצחצוח שיניים, שיר לסידור החדר ועוד), וכמובן יש עוד אפשרויות רבות... וגם לזכור שכשההורים נהנים ממשהו, זה עשוי להקסים את הילדים
·         הומור – הומור עוזר בהרבה מצבים עם ילדים. צריך פשוט לצחוק איתם על הסיטואציה, לעשות מזה משהו מצחיק ולנסות לפוגג את ההתנגדות שלהם
·         לתת לילדים קודם את מה שהם רוצים – זה בעצם סוג של "משא ומתן" שבסופו הסכם ברור. לדוגמה: אבא: "בואי, הגיע הזמן להתקלח". ילדה: "לא! אני עכשיו משחקת!" אבא: 'טוב, את יכולה לשחק עוד 5 דקות ואז תיכנסי להתקלח". ואז צריך לעמוד בזה. המוח של הילדים יודע בדיוק מה זה 5 דקות.
·         להציע לילדים שתי אופציות וכך לאפשר להם בחירה עצמאית שלהם – למשל, במקום: "אתה רוצה לבוא להתקלח?" אפשר: "אתה רוצה להתקלח עכשיו או בעוד 5 דקות?" ואפשר גם: "את רוצה ללכת למקלחת כמו פרפר או כמו פיל?" או "את רוצה ללבוש את השמלה הכחולה או את האדומה?' – מתן הבחירה בידיהם מאפשרת להם לממש את ה"לא" שלהם באופן מקדם ומעניקה להם תחושת עצמאות.
·         להכין את הילדים מראש – למשל, לפני שעוזבים בית של חבר: "רונה, עוד 10 דקות אנחנו הולכים הביתה". זה מונע את גורם ההפתעה ונותן להם זמן להתכונן בתוכם
·         לגבות את הדברים בהסבר ונבמתן סיבה אמיתית וכנה למה כן חשוב לעשות את הדבר שביקשנו. חשוב שההסבר יהיה תמציתי וענייני
·         לפעמים כדאי להקשיב ל"לא'", לנהל דיאלוג עם הילד ולהגיע יחד להסכם
 
נראה כי לכולנו הרצון לאפשר לילדים למצות את שלבי ההתפתחות שלהם ולגדול ולהיות אנשים שקרובים לעצמם ואנשים שיודעים לומר "כן" מושכל ולא "כן" מתוך "לא" שסורס. אנחנו לא רוצים לראות מסביבנו או את ילדינו "יסמנים" (YESMEN) כי הם לא יודעים לומר "לא". ומצד שני, איננו רוצים שילדינו יקבלו את התחושה שהם מנהלים את העולם. כשמבוגר יודע להתמודד עם ה"לא" הוא ממסד סמכות שנותנת ביטחון וגבולות, שמכילה את הילדים אבל לא מתמסמסת או מאוימת לנוכח גילויי התנגדות שלהם.
אם ניתן דעתנו לחשיבות של כיבוד והבנת מקומו של ה"לא" בהתפתחות הטבעית של הילדים, ונחדש את ארגז הכלים בהתמודדות איתו על בסיס יומיומי – נשמח לשמוע שהבשורות הטובות מגיעות – זה מתחיל להשתנות בגיל 9, כשמגיע זמנם המוחות האחרים והאפשרויות האנושיות הנוספות.
נשמח לתגובותיכם ושאלותיכם – אפשר להיכנס לעמוד הפייסבוק או למייל miriamabrah@yahoo.com