ריפוי הוליסטי - אש אש מדורה (מאת מלכה פלדשטיין)

 לרגל ל"ג בעומר – הרהורים חופשיים על יסוד האש 

·         אש הוא תהליך מעבר מפאזה לפאזה, מחומר לאנרגיה. אור האש הוא הדרך היחידה שלנו לראות בעינינו תהליך של טרנספורמציה, לראות אנרגיה בפעולה. אולי זו הסיבה לכך שבני אדם מהופנטים כל-כך מאש. כמו הצצה אל כוח הבריאה.


·         כשהייתי ילדה, נהוג היה במדורות רבות ליצור דמות מסמרטוטים, לקרוא לה "נאצר" או "היטלר" ולשמוח על העלתם באש. מעולם לא התחברתי למנהג הזה, גם כילדה. לא הבנתי מדוע צריך להכניס אנרגיה של מלחמה בתוך חגיגה ושמחה. בימים ההם שמנו תפוחי אדמה במדורה, וחגגנו על פיתה בחומוס.
היום, נאצר התחלף בסטייקים על האש, ועדיין נשארה בי השאלה הפנימית, מדוע בני אדם זקוקים גם לדם, במובן הסימבולי, על מנת לחוש צהלה?


·         אש דומה קצת לאישה – קשה איתה ואי אפשר בלעדיה...הרי לא נוכל לדמיין חיים ללא השמש.
כל-כך הרבה ביטויים מתקשרים למושג אש – לשחק באש, טבילת אש, השיב אש ועוד. רוב הביטויים מתקשרים לתחושה של דואליות. משהו שמושך אותנו אליו ומסוכן או מפחיד בו זמנית.
 
·         יסוד האש משויך בכל התרבויות לנשמה עצמה, למקור שלנו. בקבלה מדמים את הנשמה לנר. נר כבוי משול לגוף מת, אך כאשר מדליקים את הנר, מתקיימים בו זמנית שני תהליכים – האחד הוא לאפשר לנר להיות מה שהוא נועד להיות – להאיר. אך בו זמנית הוא מכלה את עצמו. כלומר, האש מייצגת את הפרדוכסליות של החיים. 
בכוחה למזג, להתיך, היא השראה, התלהבות, היא טרנספורמטיבית, אך יש בכוחה לשרוף הכול והיא מכלה את עצמה.
 
·         ב"ספר הג'ונגל" מבקש מלך הקופים ממוגלי ללמד אותו להדליק אש, משום שהוא יודע שאם ידע להדליק אש, הוא יהיה שליט. כלומר – היכולת להדליק אש, הופכת אותנו דומים יותר לאלוהים, לבורא. מבדילה אותנו משאר החיות, והיא סימבולית ליכולת היצירה יש מאין.


·         האש היא ממד החזון, היצר והיצירתיות, אך היא תמיד תופיע יחד עם תחושה מסוימת של "אני כבול". ההליכה במדבר אחר עמוד האש מייצגת את ההליכה אחר החזון.
             כאשר ניטע בנו רעיון או חלום שאנו רוצים לממש, מימושו מצריך חיבור אל יסוד האש    
             שבתוכנו. האש שבתוכנו היא בערה פנימית, תנועה בלתי פוסקת, היא בוערת בכל וניזונה   
             מן הבערה, מן ההשמדה של מה שהיא ניזונה ממנו. לכן בתהליכי יצירה צריך כל הזמן גם   
             לנוע קדימה וגם לשמור שהאש לא תצית שדות קוצים.


·         בטקס ההליכה על גחלים, הקיים בתרבויות שונות, האדם מבקש בתוכו להתחבר ליכולת הטרנספורמטיבית של האש, הן הפנימית והן החיצונית, על מנת להתגבר על פחדים, לחצות אותם ולחוש חוויה של התגברות הרוח על החומר. לפני הטקס האדם עובר תהליך הכנה, בו הוא רואה עצמו בעיני רוחו מתחבר לתעוזה לעבור דרך הפחדים על מנת שיוכל ללכת אל עבר חלומו, על-אף הפחדים והמכשולים שבדרך.


אנו רואים שאש הוא יסוד היצירה, אך עוצמת היצירה מופיעה בעולם ביחד עם פוטנציאל ההרס. האתגר הוא לעשות שימוש תבוני ואוהב באש, בתהליך של עידון וזיכוך של קונפליקטים פנימיים וחיצוניים.


ישנה אמירה בתלמוד המיוחסת לרבי עקיבא: "איש ואישה זכו – שכינה ביניהם (יה). לא זכו – אש אוכלתם". המילים איש ואישה מורכבות מהמילים אש ואש + האותיות יה.  כדי לזכות בשכינה צריך להכניס ממד של נשגב ולהזדכך (זכו),  אחרת נשארים רק עם אש ואש.

חג שמח, ושנשכיל להפעיל באהבה את האש שבנו.