כותרת
> C;
1/1
משגב

אדריכלות במשגב : משגב - בין כפר לבין פרבר: כיצד התכנון הפיזי מעצב את הקהילה (מאת גלעד אוסטרובסקי)

משגב | פורטל משגב משגבפורסם: 21.05.15 , 11:44ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
לפי שנה נכנסתי למגפילפי שנה נכנסתי למגפיו של ברוך קומפנו, מנהל האגף הקודם, ומצאתי ירושה נכבדה. בעשור שלפני כן עבדתי בעמותת "אדם טבע ודין" ועסקתי בקידום מדיניות ובחקיקה סביבתית, ובגלגול הקודם עסקתי בחינוך. בהכשרתי המקצועית אני מתכנן סביבתי וסוגיית תכנון היישובים מעסיקה אותי רבות. לאחרונה הקמנו צוות חשיבה בנושא זה וברצוננו לקדם את השיח ואת העשייה בתחום החשוב הזה. 
השורות הבאות עוסקות בקשר שבין דמותו הפיזית של היישוב לבין פניה של הקהילה. הטענה המרכזית שלי היא שלתכנון הפיזי של היישוב יש השפעה משמעותית על האופן שבו מתפתחים חיי הקהילה. הדרך שבה מתוכנן ומפותח היישוב מספרת לנו סיפור גדול על אופי הקהילה, על החוסן שלה, על הערכים שלה ועל הקשר של אנשי הקהילה למקום ולסביבה.
היישובים שלנו נטועים במרחב פתוח עוצר נשימה. הנופים הנשקפים נהדרים ומרוממי נפש. זהו סוד קסמו וחוסנו של המרחב המשגבי. זהו גם מקור משיכה עיקרי עבור אנשים המבקשים להצטרף למשגב. הנכס המרכזי שלנו הוא ההרים, החורשים, שטחי הבתה, הנוף עוצר הנשימה ותחושת המרחב הירוק, כל אלה הם מעמודי התווך של המקום ומרכיבים את זהותו. אמרתם "משגב", אמרתם מרחב פתוח וטבע שופע. רבים מתושבי משגב מעריכים ומוקירים את הסביבה הטבעית ואף מתגייסים לשמור עליה ולטפח אותה, אולם רק מעטים מביטים פנימה אל תוככי היישוב ושואלים האם יישובינו נטועים בסביבתם, האם הם משתלבים בסביבה או שמא הם איים מבונים במרחב הירוק והטבעי. האם היחס האוהד והזיקה החזקה לטבע נעצרים בשער היישוב. האם אותם עקרונות שלפיהם אנחנו פועלים לשימור הסביבה מחוץ ליישובים נזנחים בבואנו לתכנן שכונה חדשה או הרחבה של יישוב?
בנקודה זו מתחדדת ההבחנה בין הכפר לבין הפרבר. הכפר מבטא אורח חיים הנטוע בסביבתו ומקיים עמה קשרי גומלין הדוקים ואינטנסיביים. היישוב הכפרי הוא מקום שיש בו חיי קהילה משמעותיים, קשרים בלתי פורמליים בין כל חברי הקהילה וקשר חזק לנוף המקום ולהיסטוריה שלו. הפרבר, לעומתו, הוא שכונה עירונית בטבע. גופו בשטח הפתוח אך לבו ונפשו בעיר, ואורחות חייו עירוניות הן. הוא קשור בכל נימיו לעיר: לתעסוקה, לתרבות ולפנאי ובכל צרכי היום יום. הקשר שלו לטבע ולנוף העוטף אותו הוא קלוש, ולא בכדי אנו קוראים ליישובים מעין אלה בכינוי הגנאי "פרברי שינה".


נכון, היישוב הקהילתי במשגב איננו כפר, בוודאי לא כפר חקלאי, אך אני סבור שהחזון של היישוב הקהילתי שואב הרבה יותר מן הכפר מאשר מן הפרבר. היישוב הקהילתי מעוניין בערכים הכפריים של חיי קהילה משמעותיים, של התגייסות הכלל למען הפרט, של התקבצות האינדיבידואלים ליצירה קהילתית ושל המשכיות וקשר למקום. במילים אחרות: "יישוב לדורות". בחזון הזה שמור מקום חשוב גם לסביבה, לטבע ולדרך שבה מתפתחים היישובים.
וכאן אני מגיע ללבו של הטיעון. כדי ליצור מקום בעל ערכים כפריים ומקומיים, שומה עלינו לתת את הדעת על דמותו הפיזית של היישוב. מדוע? משום שבנייה מסיבית עם תשתיות ציבוריות עירוניות לא עולה בקנה אחד עם החזון הקהילתי כפרי. מפני שכבישים רחבי ידיים ועליונות הרכב הפרטי על פני תנועה רגלית מקשים על אורח חיים קהילתי. קירות תמך בגובה 5 מ' יוצרים מחסום לקשר אנושי וקהילתי. הם חוסמים גם את הקשר הבלתי אמצעי בין המגורים לבין הרחוב והשטח הפתוח. במקומות שבהם נוצרו קירות גבוהים כלפי הרחוב מתקבלת חומה אטומה הקוטעת את המרחב ומחריפה את תחושת הניכור. הלא אחת מאיכויותיו של היישוב היא הקשר הרציף וההמשכיות בין הציבורי לבין הפרטי. מרחב ציבורי תחום בקירות מאבד את סגולותיו הקהילתיות. כיצד נצא לשׂוּח בחופשיות כאשר בקצהו של המגרש אנו נעצרים בראשו של מצוק מעשה ידי אדם ועליו נטוע מעקה הבטיחות. ככל שהשטח מקוטע יותר, הוא פרברי יותר וקהילתי פחות.
כבישים רחבים מעודדים תנועה ממונעת וככל שהיא מתעצמת היא מחזירה אותנו לעיר. הכבישים העירוניים הללו באים על חשבון יצירת צירי תנועה רגליים, והלא תנועה רגלית חופשית היא המאפשרת מפגשים אקראיים והיכרות עם פינות היישוב, והיא שונה באופן מהותי מההתנהגות האנושית בתוך מכונית. עצרו וחשבו כיצד אתם מתנהגים שאתם נוהגים ברכב ועד כמה זה שונה כאשר אתם נמצאים בתנועה רגלית. הישיבה במכונית בתוך היישוב מרחיקה אותנו מהיישוב שלנו ויוצרת ניכור בינינו לבין הסביבה ובינינו לבין שכנינו בקהילה.


ומה בנוגע לתאורה? היישוב הקהילתי לא זקוק לתאורת הרחוב הסואן בעיר. ריבוי עמודי תאורה פוגם בנוף, מבזבז חומרי גלם ואנרגיה יקרה וגורם לזיהום. אור מזיק לאנשים ולבעלי החיים. צאו וראו עד לאן הגיעו הדברים: אנחנו נוטעים עמודי תאורה במקום לטעת עצים.
וכאן עולה טענה פילוסופית באשר לזכות קיומו של הכפר. מהו הצידוק של היישוב הכפרי בעידן של מחסור חמור בקרקע. אם היישוב הקהילתי איננו חוסך במשאבים, איננו מעשיר את הקרקע במים, מרבה בזיהום אוויר כמו העיר, כיצד נלמד עליו זכות? 
אם כן, פיתוח בעל מאפיינים עירוניים שומט למעשה את הקרקע מתחת לאיכויות הכפריות והקהילתיות ומערער על עצם ההצדקה לקיומו של היישוב הקהילתי כחלק חיוני במערך ההתיישבותי. כאשר אנחנו סוללים כבישים רחבים אנחנו הופכים את המרחב הכפרי לעירוני. כאשר אנחנו בונים קירות תמך גבוהים אנחנו מבטלים את האפשרות לתנועה רגלית, לשיטוט חופשי ברחבי היישוב, ואנחנו מייצרים קווים בלתי עבירים בתוך היישוב פנימה. כל אלה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שאנחנו מתערבים בנוף בגסות ומתעלמים מהעושר המקומי ומהסגולות המקומיות שלו. בעשותנו כך, אנחנו מחלישים גם את הקשר למקום ואת הרציפות ההיסטורית שלו. דפוס פיתוח שכזה מוחק כל זכר של "המקום", של מה שהיה כאן קודם בואנו. משטח סלע ייחודי, עצי בר בוגרים, שקערורית סלע המחזיקה מים כדי מחצית הקיץ, קרקע טבעית המונחת במקומה. כן, קרקע טבעית בלתי מופרית המזמנת לנו מפגש אמיתי עם הטבע בתוך היישוב ומחברת אותנו לתשתית הטבעית שעליה הוקם ביתנו. כל אלה לא יכולים להתקיים כאשר בונים יישוב על פי העקרונות הפרבריים. וכאשר אלה לא מתקיימים, נמוג לו הכפר לאטו והופך בהדרגה לפרבר. האם זהו החזון שלנו? 
אולי יעניין אותך גם