בטיפול - מי מטפל במטפל? (מאת דנה וייסברוט)

מוקדש למטפלים, למחנכים  ולהורים באשר הם
מאיה (שם בדוי) עבדה בחדר שלידי. קיבלה מטופלים בזה אחר זה ללא דקה של נשימה. התחלנו שתינו בשעות הצהריים וסיימנו מאוחר בערב. היא נכנסה לחדר שלי והתמוטטה, פורצת בבכי עוצר נשימה. גם אני הייתי מותשת מיום ארוך אך עדיין נשמתי..."טיפול אחרון להיום" חשבתי לעצמי, "מישהו חייב לטפל גם מטפלת..." מאיה לא אכלה היום מאז שעות הבוקר המוקדם. לא שתתה דבר פרט לקפה מהיר אחד וכל אחר הצהריים הקשיבה, הכילה, יעצה והרגישה חיים שלמים של אחרים, מקפידה לומר את הדבר הנכון במקום הנכון, להיישיר מבט, לחייך, לדייק כל תגובה וכל מבט.
את ארבל (שם בדוי) אני מכירה כבר למעלה מ-20 שנה. חברה, עמיתה למקצוע וחיינו, שלי ושלה, שזורים זה בזה. יש תקופות שאנו לא נפגשות כמעט שנה ויש תקופות שדרכנו מצטלבות גם בפן האישי וגם בפן המקצועי.
את שיחת הטלפון, זאת שקיבלתי לפני כמה חודשים, לא צפיתי. ארבל פרצה בבכי קורע לב וסיפרה לי כי כבר כמה ימים היא חווה התמוטטות עצבים. אם הייתם מכירים את ארבל, גם אתם לא הייתם מאמינים. תמיד רגועה (גם כשבפנים לא) תמיד עניינית, תמיד חביבה, תמיד מסייעת. ובעודי כותבת, אני גם חושבת – אולי בעצם זאת הבעיה?
את גלית (שם בדוי) אני מכירה גם כן שנים רבות וארוכות. גלית אינה חברה אך היא עמיתה למקצוע ושמה הולך לפניה. גם היא כמו ארבל, כליל השלמות, תמיד עם מבט אוהד ואמפתי, תמיד אומרת את המילה הנכונה במקום הנכון, תמיד חוזרת לכל פנייה ולכל טלפון טועה, המטפלת המושלמת. ביום בהיר אחד, אחרי גילוי של מחלה, הודיעה גלית על סגירת הקליניקה שלה. לא עוד מטופלים, לא עוד שעות של הקשבה, שינוי.
חושבת עליכן, מאיה, ארבל, גלית ועוד רבים וטובים וכן... חושבת גם אותי ושואלת מי מטפל במטפל?
 
נתינה והתמכרות
לאורך החיים אני פוגשת אימהות, מטפלות וכן גם אבות ומטפלים, שעסוקים במשך שעות ארוכות בהקשבה, בהכלה ובנתינה. פעמים רבות, רגע אחרי שהפעוטות הולכים לישון או רגע אחרי שהמטופלים יצאו מהקליניקה, הם כשבר כלי. והריטואל הזה חוזר על עצמו כל יום לעיתים במשך שנים ארוכות. נדמה כי גופם ונפשם הוא כעין חנוכיית עד, שממשיכה לדלוק ללא שמן.
הם לא משוחחים על בעיותיהם, אחרים תמיד חשובים יותר. הם לא דואגים למצבם הגופני כי תמיד יש משהו חשוב יותר לעשות. עד ש... קורה משהו. התמוטטות עצבים, מחלה או אירוע חריג אחר. ו... משהו תמיד קורה.
פעמים רבות התפקיד, המשמעות שלו והפידבקים ממכרים, והם מוצאים עצמם עובדים יותר ויותר, מאפשרים לעולם כולו להתגמד את מול תחושת המשמעות שאי אפשר להתחרות בה.
התמכרות לעבודה היא התמכרות לכל דבר. שלא כהתמכרויות אחרות כגון סמים או אלכוהול, יש בהתמכרות לעבודה הילה של הצלחה ולגיטימציה חברתית. בעולם ובתרבות שהערכים הנפוצים בהם כל כך נפוץ הם הצלחה וכסף, עבודה קשה היא חלק מהדרך אל המטרה.
מעטים האנשים שיגידו במוצהר כי הם מכורים לעבודה וגם אם יגידו זאת, הם לא יתפסו, לרוב, את ההתמכרות כמחלה או כלקות. ככה אני וזהו.
 
אנקדוטות להתבוננות ולעשייה

•       רשמו על פיסת נייר את שלושת התחומים הכי משמעותיים בחיים שלכם על פי סדר חשיבותם
•       ליד כל תחום רשמו כמה שעות בשבוע אתם מקדישים לו
•       התבוננו – האם אתם משקיעים יותר זמן למה שבאמת חשוב לכם?
•       האם הזמן שאתם מקדישים לעבודה שלכם עובר, לדעתכם, את גבול הטעם הטוב? מה בני המשפחה שלכם חושבים?

 
ועוד כמה רעיונות...

•       האם אתם שומרים באמת על עצמכם?

האם יש לכם זמן חופשי שמשולב בתוך השבוע, זמן איכות זוגי ומשפחתי, פעילות גופנית ותזונה, זמן עם חברים, טיפול על סוגיו, ובעיקר האם אתם מקיימים דיאלוג עם עצמכם בשאלה האם אני מאושר מאופן התנהלות חיי? אם לא – זה הזמן להתחיל לשבץ ביומן את כל הדברים שרציתם וטרם הספקתם.
 
אחרית דבר
מאיה הבינה את המסר והורידה את כמות מטופליה ביום עבודה, התאימה את הנתינה ואת המשמעות ליכולת. ארבל הנהיגה לה יום חופשי בשבוע וקבעה לה כמה חופשות בשנה, חופשות שבהן היא ממש לא חייבת להיות מושלמת. גלית... גלית בחרה לא לטפל עוד והיא ממשיכה להדריך את המטפלים בדרך ומתמקדת בעיקר בהחלמה ובנשימה. מישהו אמר לי פעם שאין מה לעשות... אנשים צומחים רק מכאב וממשבר. אני אומרת שאולי נפסיק להיות פיקחים ונתחיל להיות חכמים? בואו פשוט נשמור על עצמנו – מטפלים, הורים, מחנכים – כל מי שייעודו לסייע ולגדל אחרים.