נתי רגב, פרמדיק מהיישוב מורשת, היה בנקיק העמוק כאשר נמצאה הגופה והשתתף במסע האלונקות המפרך להבאת אור לקבורה בארץ. עכשיו הוא החליט לצאת בסידרת הרצאות מרתקות על מה שקרה שם
כשנתי רגב, פרמדיק מתנדב, עשה את כל הדרך מהישוב מורשת במשגב, לכפרים הנידחים בנפאל בכדי להציל את חיי המקומיים, לאחר רעידת האדמה שפקדה את המקום, הוא לא תיאר לעצמו, שיחד עם שישה חברי המשלחת הנוספים הוא יצא למסע חיפושים אחר הנעדר הישראלי אור אסרף ז"ל. מאז חזר לארץ הוא הזדקק לשבועות כדי לעכל את החוויה, ולטפל בכתף הפצועה ממסע האלונקות המפרך להביא את אור לקבר בארץ. רגב בן 36 מנהל פרויקט תוכנה בחברת היטק, גר במורשת עם אשתו חן, יועצת אירגונית לעסקים, יחד עם שתי בנותיו ושני בניו: יובל (12), רננה (11), דביר (9) תלמידי בית הספר היסודי בישוב, וצור (3). עד לפני ארבע שנים, התגוררו בישובים שונים במרכז ובדרום הארץ, אך לאחר עשר שנים באלעד החליטו בני הזוג לממש את החלום ולהעתיק את מקום מגוריהם לגליל "רצינו לחזק את ההתישבות היהודית בגליל, והגענו למורשת" הוא מסביר. מאז היה בבן 15, רגב מהתנדב במד"א. "התחלתי כנער ועם השנים התקדמתי בשרשרת הדרגות של הארגון, נשלחתי לקורסים הכשרתיים רבים ולפני כשבע שנים עשיתי קורס פרמדיקים בכירים", מאז, במשך יותר מעשרים שנה הוא מתנדב בארגון. רגב גם מתנדב כפרמדיק באירגון איחוד הצלה מאז הוקם ב-2006 ולפני כארבע שנים הצטרף גם ליחידה ההתנדבותית של משטרת ישראל, יחידת חילוץ גליל כרמל.
את שיחת הטלפון ההיא הוא לא ישכח. "הטלפון החל לצפצף, והגיעו הודעות שמתארגנת משלחת מטעם יחידת החילוץ ואיחוד הצלה לנפאל. כולנו בעלי הסמכה רפואית נבחרנו במטרה לתת מענה רפואי לתושבי הכפרים המרוחקים שנפגעו מרעידת האדמה, אליהם הצבא הנפאלי לא מצליח להגיע.
משימה חדשה
כבר ביום שלמחרת המשלחת שמנתה 22 יצאה לדרך. במשך יומיים נעו ממקום למקום, מישראל ללונדון, להונג קונג ואז להודו, משם יצאו לטיסה האחרונה לקטמנדו. כבר בתחילת הדרך, החליט רגב לכתוב יומן מסע בהודעות הוואטספ לאשתו. "רציתי לתעד את החוויה, כתבתי לאורך כל הימים, ובכל פעם שהיה אינטנרט היא קיבלה את ההודעות".
המשלחת לכפר במחוז 'טינצ'ולי' והקימה מרפאת שדה, אליהם התלוו חמישה מהמקומיים בכדי שיסיעו. לאישתו הוא כתב: "... אני בצוות הרפואה שנוסע לכפרים לחפש פצועים, לאחר שהייתי בשבעה כפרים בהים גילינו שאין מגפות והם מאורגנים היטב מבחינת רישום האנשים, את ההרוגים הם שורפים בטקס דתי". למחרת כתב: "התחלנו את הבוקר עם רעידת אדמה קלה שהקפיצה מהמיטה...". לקראת סוף השבוע ניראה היה שהמשימה הושלמה וחלק מחברי המשלחת החלו לחזור הביתה. אבל אז הגיע המידע על הנעדר אור אסרף.
רגב: "לקראת סוף השבוע ירד מפעם לפעם מספר הישראלים הנעדרים, עד שנשאר רק נעדר אחד: אור אסרף מלהבים, ואנחנו החלטנו להירתם למשימה ולסייע בחיפושים אחריו". בין חברי המשלחת יש אנשים בעלי הכשרות שונות. צוות האיתור החל לבנות את הפרופיל של אור אסרף. "נסענו לבית החב"ד וחוקרנו את הישראלים שם לגבי
אור, החל ממה לבש ומתי נראה לאחרונה, באיזה קצב הלך. בנוסף, הם התעדכנו דרך פטריק אביו של אור לגבי המידע הידוע לו. אור תכנן לעשות טיול של עשרה ימים לבדו ברכס להנגטנג שהתחיל בשבת קצת לפני רעידת האדמה ותכנן לישון באותו לילה בהוסטל סמוך. בהמשך מתברר כי הוא נרשם בתחילת המסלול. מכאן הצלחנו להצביע על שני מוקדים בטווח של קילומטר וחצי ששם יש לחפש אותו". המידע עבר למשרד החוץ למשלחות החיפוש האחרות.
מיד אחר סעודת השבת בבית חב"ד בקטמנדו, יצאה המשלחת לציר הלנגטנג. למחרת, עם אור ראשון יצאו שישה עם שני מקומיים, במסוקים אל תחילת המסלול. "נחתנו בגואדה-טבלה במטרה לרדת לאורך המסלול כדי שלמחרת נגיע למוקדי החיפוש, שם פגשנו את יחידת היחלוץ וההצלה הארצית (יחצ"א). הם קיבלו הוראה לשוב על עקבותיהם מחשש לסכנת חיים לאחר שחוו דרדרת אבנים ראשונה". לצוות הצטרפו חבריו של אור מיחידת אגוז. רגב: "החברים האלה איבדו בצוק איתן את שני חבריהם יובל דגן וטל יפרח ז"ל. לאחר השחרור הם טיילו יחד בנפאל במשך חודש וחצי, בסיומו- כולם חזרו לארץ מלבד אור שרצה להמשיך לטייל, עכשיו הם חזרו לחפש אותו".
ריח של גופה
צוות החיפוש מנה כרגע 14 אנשים ולכן החליטו לפצל את הכוחות. "אנחנו הלכנו מתחילת המסלול למטה,והם טסו לצד השני של המסלול והחלו למחפש שם". ההתקדמות הייתה איטית בגלל אבנים וסלעים גדולים שהתדרדרו על הציר. מדי פעם אחד מהם הסתכל למעלה ושרק לאזהרה במידה שראה אבן מדרדרת. רגב כתב לאשתו: ""הטרק הוא על צלע הר צר, כשסלעים נופלים מלמעלה, האדם ההולך שם נשטף למטה. לאורך הדרך אנו רואים גופות של מקומיים וחמורים". תנאי הדרך קשים, החמצן דליל ורגב כותב לאישתו: "חן, רעידת האדמה ריסקה את ההר שהתפרק לבולדרים ענקיים שנופלים למטה ומרסקים הכל בדרך, עשרות עצים מנותצים על הרצפה, עכשיו ירד החושך, נהיה קר והגיע הגשם והברד, העצים נהיו חלקים והאדמה לחה ורטובה, קושי פיזי מטורף".
לאחר לינה בבית אבן בדרך המשיכה המשלחת אל עבר שני המוקדים בהם משוער כי אמור להימצא אור. מידע שהגיע מן המקומיים על ריח גופה באזור הסמוך מעלה את רמת הלחץ של חברי המשלחת. רגב: "הם אמרו לנו שלפי הריח יש שם משהו שאנחנו מחפשים, אבל לאחר שהגענו לשם התברר שהריח היא ממבשלת שיכר, ואנחנו ממשיכים קדימה".
רגב: "בנקודה האיתור השנייה מצאנו מכנסיים תוצרת הקיבוץ הישראלי סער ועליו חגורה תוצרת שורש, גם היא חברה ישראלית. בכיס מוצאים מפה של הטרק עליה רשום באחת הנקודות, 'מעיינות חמים' בכתב יד. לא ידענו מה לעשות, מסביבנו טונות של סלעים בעומק רב, שאלנו את עצמנו האם זה מספיק בכדי להכריז עליו כמת? מה הסיכוי שהמכנס שייך למישהו אחר? החלטנו להישאר לסריקות".
רגעים בודדים לאחר מכן הגיעו חבריו של אור, הסתכלו על המכנס ומיד זיהו אותו כשל אור. המפקד שלו אישר שכתב היד שעל המפה שייך לאור".
האופטימיות עלתה. מהר מאוד נמצאו עוד ממצאים שקשורים לאור. לאחר פחות משעה צעק אחד מחברי המשלחת: 'עצרו מצאתי תיק'. אחרי התבוננות מעמיקה יותר הוא אומר 'סליחה מצאתי את אור'". רגע של שקט השתרר בין ששת חברי המשלחת. אור היה מוטל ללא רוח חיים, בסמוך לתיק הטיולים שלו על גבי המצוק, כשמתחתיו נחל זורם. הזיהוי היה מהיר וודאי. אור היה שלם ועל גופו הייתה הצלקת שנותרה מהפציעה במבצע צוק איתן. רגב: "עידכנו את חבריו שמצאנו את אור. הם קיבלו את הבשורה בצורה קשה מאוד, הצענו להם לא לראות אותו ולזכור אותו גיבור ומחייך כמו שהם מכירים, הם קיבלו זאת באצילות. זה היה רגע עוצמתי מאוד, לדעת שאנחנו אלפי קילומטרים מהבית כדי למצוא ישראלי אחד שנעדר. דווקא בין מאות ההורגים בטרק, הוא לא קבור תחת ההריסות אלא פשוט מחכה לנו על המצוק כדי שנחזיר אותו הביתה".
אלונקה מאולתרת
חברי המשלחת הודיעו דרך הטלפון הלוויני לפרטיק שאור נמצא, וליחצ"א שיגיעו לחלצו. "החיילים החלו לחזור לפני החשיכה. היה לנו ברור שהמשימה הסתיימה ואנו רק ממתינים לחילוץ. אבל אז נמסר לנו שהיחצ"א כבר חזרו לקטמנגו והצבא הנפאלי לא מוכן להגיע לקראת החשיכה, ויביאו רק מחר. רק שמחר היה צפוי גשם והיה חשש שהוא ישטף לנהר. לא יכולנו להשאיר אותו שם אחרי שסיכנו את חיינו בכדי למצוא אותו. בהייעצות עם החפ"ק החלטנו שאנחנו מביאים אותו הביתה".
המשימה נראתה כמעט בלתי אפשרית. "הכל נעשה בשיפוע של המדרון התלול. בנינו אלונקה מאולתרת לאור ולתיק שלו. אני וחבר נוסף מאובטחים בחבלים הגענו לגופה מכיוון הנחל וחילצנו אותו כלפי מעלה בעבודות סנפלינג". למרות התשישות המשיכו חברי המשלחת במסע אלונקות שכל את אור והציוד האישי שלו, לאורך הרכס התלול. רגב: "היתה תחושה של קדושה, קיבלנו משימה כשאנו כמעט באפיסת כוחות, אבל העובדה שאנו מביאים אדם יקר לקבורה בישראל חיזקה אותנו, האלונקה על הכתף ואני כל הזמן אני אומר לעצמי 'אסור ליפול'".
כתף ימין של רגב, החלה לדמם. כמה דקות לפני השעה עשר בלילה, ורגע לפני חציית גשר רעוע שמט ליפול, הם שלחו את אחד המקומיים עם פתק אל קבוצת החברים של אור, עליו כתוב: "חילצנו את אור תבואו לעזור לנו במסע האלונקות' , כעבור שעה וחצי הגיעו החיילים ונשאו את האלונקה עליה שכב אור, עד לכפר 'במבו הסמוך'. ליד האוהלים במחנה הלילה הונחה גופתו של אור כשהוא עטוף בגדל ישראל.
רגב: "בבוקר הגיע המסוק שחילץ אותנו לקטמנדו, שם אנו פגשנו את פטריק. "הוא אמר לי: כל הזמן הייתי בין התקווה לחזור עם ילד חי הביתה לבין האפשרות לחזור ללא כלום, אתם הצלחתם לעצור את זה איפה שהוא באמצע, זו תחושה אחרת לדעת שאיבדת ילד על הר, לבין העובדה שיש לו קבר".
למרות שכותרות העיתונים בישרו כי חבריו של אור לצבא אחראים למציאת הגופה וחילוצה, רגב לא מרגיש פגוע. "אם החוסן של ישראל הצטייר בצורה עוצמתית יותר כשדווח כי הלוחמים הישראלים הם חילצו את חבר שלהם, אני שלם עם זה". אשתו חן החליטה להעניק לו ספר דיגטילי המסכם את המסע דרך מאות ההודעות ששלח אליה בזמן המסע, ומן התמונות שצילם. בשבוע שעבר החליט רגב לחשוף את סיפור המסע בפני שכניו וחבריו ממורשת, בהרצאה מרתקת הכוללת תמונות מהמסע ומהחילוץ. בעקבות זאת, יגיע רגב גם למקומות נוספים בארץ ויספר את סיפורו.
