כותרת
> C;
1/1
קולנוע, סרטים וביקורות

קולנוע בלב / "שיני כלב" (מאת לב אורלוב)

משגב | פורטל משגב קולנוע, סרטים וביקורותפורסם: 22.07.15 , 10:53ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

משהו מוזר ונפלא קורה ביוון

"שיני כלב" ((Dogtooth בימוי: גיורגוס לנטימוס I יוון, 2009  I94ד', יוונית
(הסרט זמין לצפייה חינמית, מתורגמת ובאיכות טובה בוואלה VOD (מומלץ מגיל 18 עקב סצנות קשות לצפייה).
 
"ים זה כורסת עור עם משענות עץ, כמו זאת שעומדת אצלנו בסלון". 3 צעירים יושבים ומקשיבים לשיעור לשון מוקלט בטייפ. לומדים בשקיקה מילים חדשות. "סיור מודרך זה חומר חזק שמשמש לריצוף. רובה זאת ציפור יפה". מיד נגלה שאלה 3 אחים. כף רגלם מעולם לא דרכה מחוץ לביתם. כל מה שהם יודעים על העולם שם מגיע מהוריהם. מספרים להם שמחוץ לבית חיות מפלצות פראיות וטורפות אדם: חתולים. רק המבוגרים רשאים לעזוב את הבית. עולמם של ילדי המשפחה תחום לגבולות הווילה והחצר הגדולה, חצר המוקפת חומה גבוהה. הגינה שטופת שמש, הדשא ירוק והמים בבריכה צלולים ומזמינים. ברוכים הבאים לשחייה לילית במים העמוקים והאפלים של הקיום האנושי.
בבידוד, בארמון היפה הזה, חייה לה משפחה בורגנית, סטנדרטית לכאורה. הילדים זוכים לחינוך יחיד במינו, חינוך שמעוות את כל האמיתות לעולם שלם, אחיד וסדור של שקרים וחוקים מופרכים. זאת נקודת המוצא.
אנו צופים בבני משפחה הזאת, בהתנהלות היום יומית שלהם בביתם, כמו בדיירי "האח הגדול". כמו בעכברי מעבדה. הם אוכלים ביחד, לומדים, מפיגים את השעמום במשחקים בחומרי הרדמה. דרך הקומפוזיציות שובות העין אנו צופים בצעירים האלה, צעירים שגדלים באופן כל כך שונה, מחונכים בצורה אנטי חברתית – ומשהו בנו מתערער. האקסיומות שעליהן מושתת החברה שלנו מתחילות להתפורר.
צפייה משתקת, מקפיאת דם ואולי דווקא מרתיחה, מכעיסה: למה ההורים עושים את זה? מתוך אהבה מטורפת לילדיהם? אולי הם חולי נפש שמשתעשעים במשחק אכזרי? הסרט לא מסביר. המניעים של ההורים לא מעניינים אותו. הסיפור מתמקד בילדים. במה שהחינוך הזה עושה להם. למה הם גדלים להיות? אפשר בכלל לקרוא להם בני אדם? ממה אפויה הזהות שלהם? המשפחה היא הגוף הדומיננטי ביותר בחייהם. הם מאולפים לחיבה זה לזו – מה שלא מפריע להם להיות אלימים מאוד אחד כלפי השני. הם מחונכים לתחרותיות. איפשהו בפער שבין אחוות אחים שבטית לבין אינדיבידואליזם עיוור מתנהלים חייהם, מתפתחת הזהות החייתית שלהם.
היחידה שנכנסת לבית זאת בחורה צעירה ואדישה שההורים שוכרים, כדי שתספק את הצרכים המיניים של בנם המתבגר. קלטת של סרט אמריקאי שמתגלגלת ממנה לאחת מהבנות תתחיל תהליך שאין ממנו חזרה. כשהבת תצפה בסרט, משהו בהבנה של העולם שלה משתנה. היא רוצה פתאום שיקראו לה בשם. היא רוצה החוצה. האם החוקים הנוקשים של הבית יתחילו להיסדק?
הפנינה היוונית הזאת הצליחה בסרט קאמרי צלול ובטוח להטיל ספק בכל מה שחשבתי על הדרך שבה הורים מחנכים את ילדיהם לחיים חברתיים.
 

"שיני כלב", סרטו של גיורגוס לנטימוס, יצא ב-2009 וזעזע את העולם. הסרט חסר הבושה והפחד הזה גרף מועמדות לאוסקר הזר ופרס ראשי בפסטיבל קאן, כבש את הצופים שנשארו מהופנטים ונסערים, והכי מפתיע – הביא אחריו גל של סרטים יווניים שבוחנים באמצעיים הכי הזויים, קיצוניים ויצירתיים את כל מה שמסריח בבני האדם. זה בסך הכול קמצוץ של סרטים שזכו לתהילה עולמית בשנים האחרונות (לדוגמה: "האלפים", "אטנברג", "מיס אלימות"), אך מספיק כדי שיוצמד להם הכינוי "הגל היווני המוזר".
העובדה שביוון ההרוסה פועלים הקולות הבועטים והקיצוניים ביותר בקולנוע העכשווי לא נעלמה מעיני העיתונות העולמית, וזו התחילה מיד לחפש קשר בין העולם המסויט בסרטים האלה לבין מציאות הקשה בארצם. וזאת בהחלט לא משימה קשה. קבוצה סגורה של אנשים, בדרך כלל משפחה, עומדת במרכזם של סרטי הגל היווני המוזר. קבוצה בעלת חוקים נוקשים ושליטה טוטאלית בחיי חבריה. הגיבור ינסה להיכנס לקבוצה או לפרוץ ממנה החוצה, בניסיון נואש וחסר סיכוי למתוח את גבולותיה. ותמיד יהיו קורבנות בנפש. והמון יחסים חולניים בין אנשים, התעללות נפשית וגילויי עריות. בסרטים האלה, שהפכו לאופנתיים להחריד בשנים האחרונות, החומרים המזוויעים והפרובוקטיביים כבר הפכו מזמן למניירה לעוסה ומתישה.
מה שלא קורה ב"שיני כלב" שנשאר יצירה מפתיעה, מרעננת, מבחילה ובלתי נשכחת.