מפרי עטו של חיים חביב – הרריתבָּאנוּ אֶל עֲצֵי תְּאֵנָה
שמים רכים
באו לברכנו
מעל שדות תירס מוריקים
עת עלינו מחוף ים כחול
כבישים ריקים
עתירי אספלט
אצו אל רמזורים ירוקים
טיפסנו אל ההר
דיברנו על מלאכי חבלה
שעורמים את גופות ילדיהם
המתים
להרוג את ילדינו
רק הם, מוגנים בריק אפל,
חיים
באנו אל עצי תאנה
ענפיהם כבדים
הפירות מתוקים
מברכים אותנו
בשלום
מפרי עטו של יהודה אבקסיס – מורשת
עוד יום של חול
מִישֶׁהוּ שָׁגָה וְשָׁר מִלֵּב
אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַגִּלְבּוֹע
מִישְׁהוּ צָבַע צָהוֹב !?
יָמִין וּשְׂמֹאל רַק חוֹל וָחוֹל
חוֹלוֹת מִדְבָּר הֵבִיאוּ
חוֹם אֶל דֶּרֶך
כִּיוֵּן עָמוֹק מִדַּי
בְּסְתָּם יוֹם שֶׁל חוֹל
וּבְקוּפְסָת הַצְּבָעִים
שֶׁל הַגִּבְעָטְרוֹן נוֹתַר
רַק הַצָּהוֹב?
אַיֵּה שָמָיִים בְּכָּחוֹל
הֵיכָן הַגֶּשֶׁם שֶיִמְחוֹל
שִׁירוּ שִׁיר בְּכָּחוֹל וְלָבָן
כִּי זֶה הַצֶּבָע שֶׁלִּי
עַל רֵיחַ תַּפּוּחַ אוֹדֶם שָׁנִי
הָבוּ לָנוּ הַב
אֶת יְרוּשָלָיִים שֶׁל זָהָב
אֶת חֵן מִילֹותֵיה שֶׁל לֵאָה
עַל יָמִים לְבָנִים בַּקַּיִץ
וְחַלּוֹנוֹת פְּתּוּחִים לִרְוָוחָה
אֶל תְּכֵלֶת דְּמָמָה
נוֹעַם דִּבְרֵי נָעֳמִי מִכִּנֶּרֶת
עַל אוֹר עוֹלֶה בַּבֹּקֶר
עַל אֲגַם רָחוֹק – זוֹכֶרֶת
מַה נֶאֱמַר עַל מַה נָלִין!?
רוֹצִים כְּבָר יוֹם חוֹלִין
שֶׁעוֹד מְעַט יֵרֵד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם
בּוֹאוֹ נִשְׁאַר בַּחוּץ
כָּעֵת הַזְּמָן הֲכִי נָחוּץ
תְּפִילָּה נִישָא לוֹ יִתְבָּרַך
בּוֹרֵא אֶרֶץ וְשָמָיִים
יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם
יִפְתָּח כְּבָרִאשֹונָה שַׁעֲרֵי עוֹנָה
מֵי בְּרָכָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה
גַּלִּים
אֶתְמוֹל יָשַׁבְתִּי מְעַט מָעַל
פַּאֲתֵי הַיָּם
מַקְשִׁיב ללחשו הַקָּצוּב
חָשׁ אֵת הַמַּעְגָּל
שקצהו הַמְּעֻגָּל נָשַׁק
לִנְקֻדָּה בָּהּ הָיִיתִי, לוֹכֵד
בִּירֵכָּי ובִּרְכַּי
אֶת ריקודו הַקָּצוּף
וּמָעַל, לִבִּי, שֶׁכְּלִי וּפִי
שֶׁקּוֹעִים בְּשִׂיחָה עַם יְהוּדָה
)עַל אֲהוּבָה מוטרפת
שֶׁאוֹתוֹ מֵרְעִידָה(
וּמָעַל, בִּמְסִלַּת מַעְגָּל
נְקֻדַּת הַכְּבִידָה אֲדָמָה
מְאַהֵב אֶת הַמַּיִם הַגְּדוֹלִים
שָׁט לוֹ חֵצִי יָרֵחַ כַּסּוֹף
פִּתְאוֹם רָאִיתִי אֵיךְ הַיָּם
יוֹצֵר רוּחוֹת מִמֶּנּוּ עוֹלוֹת
בָּאוֹת מְלַטְּפוֹת
אֶת גַּבוֹ הֶעָצוּב
וְהוּא, רוֹטֵט בְּגַלִּים
מַגִּיעִים אֵלֵינוּ אֶצְבָּעוֹת
בְּתוֹכֵנוּ נוֹגְעִים
זוֹרְעִים רְגָעִים
שֶׁל אֵֵינְסוֹף
מפרי עטה של נעם שליט (גדלה בקורנית)
שאלות לרוב
תְּשוּבָה
הִיא כְּמוֹ פֶּרַח
הָעוֹמֵד לְרֶגַע קַט בְּבַשְלוּתוֹ
וּמִיָד מַתְחִיל לִנְבּוֹל.
וּזְרָעָיו – הֵם שְאֵלָה אַחֶרֶת
הַמִּסְתַּחְרֶרֶת לָהּ בַּרוּחַ
בְּבַקְשָהּ שוֹרָשִים לִשְתּוֹל.
כָּל שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶת
הוּא קַרְקַע דְּשֵנָה וְדֵי מַיִם
כְּדֵי לְגַדֵּל לִי
כְּדֵי לִכְתוֹב
שְאֵלוֹת, שְאֵלוֹת לָרוֹב.
שבילי ההחלטה
כְּשֶׁנִּפְרָשִֹים בְּפַנַי
שְׁבִילֵי הַהַחְלָטָה
וְרַגְלָי קוֹפְאוֹת בַּצּוֹמֶת
וְרָאשִי כָּבֵד כְּמִשְׁקוֹלֶת
אֵיזֶה קוֹל שוֹבָב בִּי
מְפַכְפֵּך בְּמַיִם זוֹרְמִים
וְצוֹחֵק עַל הַכֹּל.
לילד שבו
תֵּן לָאָדָם
שֶׁיִּגַּע בְּמַעֲיָן מְפָעֵם בּוֹ
מַעֲיָן עוֹלָם
שֶׁל רָצוֹן נִרְדָּם
לְהֵיטִיב כָּכָה סְּתָם
עִם הַיְּלָדִים כֻּלָם.
עִם הַיֶּלֶד שֶׁבּוֹ.
חלונות
אֲנָשִׁים
כָּךְ לָרוֹב
פּוֹתְחִים חַלּוֹנוֹת בְּעוֹלָמִי
בְּלִי מֵשִׂים
כְּמוֹ מַיִם זוֹרְמִים מִלִּבָּם
הַיְשֶׁר אֶל מַעֲיָנוֹת יְבֵשִׁים בִּי
אוֹ כָּאֵלֶּה הַמְבַקְשִׁים לְהֶחָצֵב.
אָזְנָם שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלוֹ הַחֲרִישִׁי
שֶׁל הַכְּאֵב, וְיָדָם
מִתְדַּפֶּקֶת בְּעֲדִינוּת רַבָּה.
וְכָך, בְּלִי מֵשִׂים, הֵם תּוֹפְשִֹים
אֶת כָּל מַה שֶׁנִּסְתָּר מֵעֵינָי, מֵרָאשִׁי.
אֲנָשִׁים נוֹגְעִים
הַיְשֶׁר בִּמְצוּלוֹת נַפְשִׁי
בְּלִי בִּכְלָל לְהִתְכַּוֵּן.
כָּזֶה הוּא מַזָּלִי,
בְּעוֹלָם מָלֵא חַלּוֹנוֹת.
