מחשבות על סליחה...
סליחה הינה תהליך מאוד חשוב של ניקוי ושחרור פרטי עבר שאינם רלוונטים עוד. כדאי לעשות את זה כל הזמן, לנקות ולשחרר כך שלא הצטברו דברים. אבל לפעמים קורה משהו דרמטי יותר שמייצר כמות גדולה של זבל במערכת. בדרך כלל זה כעס אבל יכול להיות גם תחושת פגיעה, עצב, חרטה, אשמה גדולה וכדומה.
במקרה כזה חשוב לנקות כמה שאפשר יותר מהר כדי שהאנרגיות האלה לא יתקעו במערכת וישארו.
כמו כן דברים קוראים לדברים והשליליים קוראים לעוד שכמותם. כך שהכעס יגדל, ימצא עוד סימוכין והצדקות וילך והתבסס במערכת. יגדל מתוך עצמו.
זו תופעה די מדהימה. דברים שליליים גדלים כאילו לבד, מתוך איזה תהליך של עצמם בו הם משתמשים במערכת האנושית לצורכי הגדילה וההתחזקות שלהם. מעצימים את השורשים שלהם באותו אדם ומצמיחים עוד ועוד ענפים. מבלי לשים לב השיח הקטן הופך לעץ. זה ממש מסוכן.
לכן חשוב לנקות ולהקטין את ההשפעות האלה בתוכינו.
לעיתים זה לא פשוט, משהו בנו לא מוכן לשחרר, לא מוכן לוותר. אולי בעצם הדבר לא רוצה לצאת מאיתנו. עכשיו שיש לו בית אצלינו לא מוכן לעזוב ומשכנע אותנו שהוא חייב להשאר, שזה צודק שהוא ישאר וקשה יהיה לוותר עליו וכו'. טריקי מאוד זה יכול להיות. כאן נכנס הנושא של לא להזדהות. לא להזדהות עם מה שאני מרגיש. לא אני פגוע או כועס אלא יש בי כעס, יש בי פגיעה, עצב, חרטה וכדומה. יש את זה בתוכי, אני מזהה את זה ונותן לזה שם. עכשיו זה משהו נפרד ממני, אני לא הוא והוא לא אני, כעת קל יותר יהיה להיפרד כי אנחנו כבר מופרדים. עכשיו צריך למצוא דרך להחליש את האחיזה של האנרגיות האלה בתוכינו ופשוט לטאטא אותן החוצה. לטאטא את הדרמה הרגשית שנוצרה תוך כדי האירוע ואחריו, בה אין לנו כל צורך. היא גורמת נזק מצטבר ומפריעה לראות מה קרה, מה יש פה בעצם.
לאחר שחרור המטענים הרגשיים נשארות העובדות כפי שאנחנו חווינו אותן. אלה לא בהכרח העובדות הנכונות או כל מה שקרה. זה רק מה שנמצא אצלנו. את אלה יהיה קל יותר להבין, למקם ומתוך כך לעשות את מה שצריך כדי לתקן ולהביא שלום.
כאשר משהו שאנו עושים יוצר כאב שלא לצורך לחיים אחרים, יש מקום להתנצלות ובקשת סליחה. הסליחה מאפשרת להשאיר את זה מאחור.
אבל מה אני עושה או אומר בעצם?
אני אומר לו או לה, טעיתי. אני רואה שפגעתי בך, אני מצר על כך, רואה שכואב לך, ואני מתנצל. יש משהו בתהליך הזה שמצליח לעזור להם בתוך הכאב שלהם, שיכאב פחות. מביא הקלה, עוזר להם להשאיר את מה שקרה מאחור כולל הכאב.
איך בקשת הסליחה עושה את זה, למה שזה יקל על הכאב שלהם, מה בעצם קורה כאן?
הפגיעה סוגרת, הסליחה פותחת משהו אצל האדם השני. אמירת הסליחה מעבירה ממני אליהם אנרגיה שיש בה חום אנושי, אמפטיה עם הכאב שלהם. אני באמת חש שהם סובלים, לוקח אחריות על החלק שלי בזה, מעביר אליהם משהו של ריפוי. ריפוי אצלם וריפוי אצלי, שנינו נרפאים ויוצאים מזה.
זה עוזר להם לצאת מהסגירות והתקיעות הנוצרות בעקבות הפגיעה.
החום האנושי שמועבר בסליחה ממיס משהו מהקשיות שנוצרה, הקרום המגן הזה שנוצר סביב המקום הפגוע כמו להגן עליו. מגן עליו אבל גם מקבע אותו ואת האדם, מנציח את החוויה, את אותו הזמן, את האירוע. תוקע את האדם בחוויה שהייתה ובפגיעה.
הסליחה ממיסה משהו, מרככת, מביאה משהו אחר אל החוויה והמצב, מאפשרת תנועה. ובתנועה הלכלוך שנוצר מתחיל לצאת, הנפיחות יורדת, הכאב פוחת, נושמים שוב. זה כשהסליחה אמיתית ונושאת איתה איכויות של חמימות, אהבה, תמיכה, ריפוי, לקיחת אחריות, הכרה בטעות, הבטחה להתאמץ שזה לא יקרה שנית.
כדאי לנסות.
