אחרי קיץ ארוך וצחיח של מדבר הוליוודי, מגיע פתאום לבתי הקולנוע הטפטוף הראשון: דרמה טורקית, ועוד של במאית אלמונית, אירוע נדיר במחוזותנו. נורות הסקרנות שלי התחילו מיד לפעול ואיתן גם מד הציפיות.
5 נערות מתבגרות גדלות בכפר טורקי נידח, בבית סבתן ודודן. 5 בנות צעירות, יפות, מתבגרות שחוגגות את החיים. אך הן חיות בסביבה מוסלמית שמרנית, וכששמועות על ההתנהגות ההוללת של בנות המשפחה מגיעה לאוזני הדוד, הוא מחליט לקחת את החינוך שלהן לידיים. סדרת החינוך מחדש מתחילה, והבנות ננעלות בבית תחת מעקב צמוד. המחשב והטלפון הולכים לבוידעם, המשחקים עם הבנים מפסיקים ובמקום ללכת לבי"ס הן עוברות הכשרה מקיפה ויסודית לניהול משק הבית. המבוגרים ידאגו שדבר לא ימנע מהן להפוך לרעיות מסורות, הגונות ויעילות.
אז כן, קל מאוד לזלזל בסרט הזה. כולם (כולל אותי) אוהבים לגלגל עיניים מול דרמות חברתיות דידקטיות מארצות רחוקות. משלים גסים על פגיעה איומה בזכויות אדם במקומות נחשלים, כשהדגש הוא על פולקלור ואקזוטיקה ולא על דמויות, סיפור או קולנוע. הדרמה האנושית, הפסיכולוגית, מעורבת במחאה פוליטית נגד החברה המוסלמית השמרנית שמסרסת את הבנות, כשכבר לא ברור מה תומך את מה: הסיפור האישי או הזעקה ההומניטרית. זעקה שמעוצבת בדימויים פלקטיים עזים כמו הבית שהופך אט אט לכלא או הניגוד שבין הים בהתחלה (שנראה כמו קמפיין שיווקי לחיים חופשיים) לבין הסגפנות הקיצונית שבאה לאחריו. שלא לדבר על המכונית שהבת הקטנה מנסה להתניע ולא מצליחה (מסתבר שלא רק בקולנוע הישראלי...)
אבל כמה שמנסים, אי אפשר לפטור את "ילדות פרא" רק משום שהוא פולקלוריסטי גרידא. במיוחד לא במדינה שבה אוכלוסיות שלמו חיות בדיוק כך, ממש עכשיו, במרחק נגיעה מאיתנו. ל-5 הבנות הבעות פנים עכשוויות, הן נראות מודרניות לגמרי, כמו ילדות ישראליות שכרגע לקחו להן את האייפון. הקונטרה של הנערות הכול כך עכשוויות האלה בסביבה המסורתית האדוקה, מטעינה את הסרט במתח מרתק. זה כבר לא ארצות רחוקות אי שם, שבהן מתעללים בנשים. זה כאן ועכשיו. זאת החברה שלנו שהולכת לכיוונים פונדמנטליסטיים, ובשעה שהאסלאם הרדיקלי מרים ראש בכל העולם, הסיפור הזה רלוונטי מתמיד.
את ההתרחשויות אנחנו רואים דרך עיניה של האחות הקטנה, הקול המפוקח, המודרני של המשפחה. היא צופה בכל אחת מאחיותיה הגדולות מגלות את מיניותן (ההתייחסות למיניות של הבנות שטחית, כניסיון נואש לשחרור וכביטוי עצמי שאינו מספק גאולה, אבל היא עובדת בקונטקסט של הסרט), מנסות למרוד ולפרוץ ואולי דווקא משלימות עם המציאות. מתרסקות ולפעמים משיגות את מבוקשן, מצליחות לשרוד במערכת, לייעל אותה תחתיהן. דרך העיניים הגדולות שלה גם הדמויות הנלעגות ביותר זוכות לכמה רגעי חסד נדירים, ואנחנו זוכים לכמה מהרגעים המצחיקים ביותר בסרט.
5 האחיות דבוקות ביחד כמו מסטיק. הן בלתי נפרדות, חוגגות יחד, עדות לאהבות של כולן ויוצאות להגן אחת על השנייה במגן אנושי, מעורבלות יחדיו. עם חלוף הזמן והאירועים הקשר הצמוד ביניהן נפרם: הן נפרדות, מתרחקות, מתפקדות כל אחת בזכות עצמה, כל אחת והגורל שלה. התא האוהב והמלוכד שלהן, הדבר היפה והאמיתי ביותר שיש בעולמן, מתפורר. האחות הקטנה צופה באחיות שלה כמו בציפורים שנקלעו בטעות לבית, עפות בהיסטריה מקיר לקיר, מתנגשות בחלון ונשברות. היא מחליטה שהעתיד שלה יהיה אחר. מבינה שהיא חייבת לפעול מהר.
המסר החד והזועק עובד בסרט ביכורים זה, סרט שקווי העלילה שלו צפויים למדי והדרמה מקרטעת, אבל יחד עם זאת יש בו תשוקה ולהט שמגיעים מהקישקעס – להט לספר את הסיפור העמוס רגשית הזה, סיפור שמסופר בזיקוקים אמוציונאליים שאינם מפסיקים להתפוצץ.
"ילדות פרא" הוא עדיין לא היורה הגדול שמבשר לנו על תחילת העונה המיוחלת, אבל הוא בהחלט מרענן ושוטף את האובך של השבועות האחרונים.
