פרשת "וישב": יהונתן גרילק

פרשת וישב / 'המושך בחוטים'

 

"וישלחהו מעמק חברון" {בראשית ל"ז, י"ד}

 

יוסף, היוצא מבית אביו, כלל לא ידע כי ברגע זה החל להניע את גלגלי ההיסטוריה. גם האב יעקב, ששלחו לראות את שלום האחים הרועים את הצאן בשכם {בראשית ל"ז, י"ב}, לא העלה זאת על דעתו. אף האחים עצמם לא היו מודעים באותה שעה לעובדה האמורה. למרות שכל אחד מגיבורי הפרשה פעל בהתאם לנטייתו ולמגמותיו של אותה שעה, הצמיח סך מעשיהם וצירופם סיפור חדש לחלוטין.

יוסף הגיע אל השדה, אל מקום המרעה שבין שכם לדותן, בשליחות אביו ובמצוותו. מטרתו היתה לבדוק האם הכל כשורה אצל אחיו ולשוב הביתה. אולם האחים, בראותם את יוסף, ניעורה בלבם המשטמה הישנה. זכר חלומות המלכות שחלם {שם ל"ז, א'-י"א} והתהדרותו בהם, עלה לפניהם. אף הקנאה בו, בעטיה של קרבת האב המיוחדת שאליה זכה, תססה מחדש.

הפעם גמרו אומר לשים קץ להתנשאותו. לאחר דיון קצר התקבלה ההחלטה למכרו לאורחת הישמעאלים שעברה סמוך למקום {שם כ"ה}, ואז "נראה מה יהיו חלומותיו" {שם כ'}.

 

אנו יודעים מה עלה בסוף החלומות. המכירה תרמה להגשמתם של החלומות תרומה מאיצה. יוסף הורד מצרימה, ולאחר סיפור תלאות, שעליות ומורדות בו, זינק אל צמרת השלטון בארץ גלותו, והיה משנה למלך פרעה.

אולם ביום שבו עזב את בית אביו, הפעיל יוסף מנוף היסטורי נוסף. היה זה הרגע שבו הונחו היסודות להתגשמות הנבואה שהושמעה מאתיים וחמישים ותשע שנים (259) קודם לכן. היא נבואת ברית בין הבתרים שבישרה לאברהם: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" {בראשית ט"ו, י"ג}.

 

שרשרת המאורעות שהחלה בפרשתנו, הצמיחה את גלות מצרים ואת הגאולה ממנה, על כל המשתמע מהן. למרבה העניין, תמונה היסטורית שלמה זו גלומה במילה חריגה אחת "מעמק".

"וישלחהו (יעקב את יוסף) מעמק חברון" {שם ל"ז, י"ד}.

'והלא אין חברון נתונה אלא בהר, ואתה אמרת וישלחהו מעמק חברון? אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון (אברהם), לקיים מה שנאמר לו: "כי גר יהיה זרעך" {מדרש}.

'עמק' מלשון עומק. ללמדנו, כי במעמקי מעשיהם של בני אדם, הפועלים בהתאם למטרותיהם המצומצמות והרגעיות, טמון 'שעון היסטורי'. בדומה ל'שעון הביולוגי', שהתגלה בנבכי הטבע, אף הוא 'מווסת' את האירועים השונים, את המעשים המרובים הנעשים תחת השמש. מעשים, המורכבים והמנוגדים זה לזה, שה'שעון' הזה מאגדם כדי לקדם מטרות שהן מעבר לשליטתו של האדם.

 

זהו המסר העיקרי של הפרשה העובר כחוט השני במקרא כולו. הוא הקרוי בלשון ההגות היהודית: 'רצונו של האלוקים'. הרצון הפועל בתולדה ומתגשם בכל מקרה ומקרה. במעשה שבו רצו האחים לסתור את החלום הנבואי, הם הגשימו אותו. עצם מכירתו הושיבה את יוסף על כס המלכות.

{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}