לאחר חודשים ארוכים של תקיפות אוויריות נקודתיות של כוחות הישע החלושים, כוחות שידיהם כבולות בכבלי אמנות לזכויות אדם וחוסר רצון להתבלט כשופכי-דם במלחמה אזרחית, טרם החליטו מנהיגי הישע לגבי היותו של בשאר אל אסד אויב מר ואיום או – פתרון לכאוס השורר במדינה הסורית לשעבר. מנגד, בשבועות האחרונים מעורבות ציר הרשע הסורי-איראני-רוסי הולכת וגוברת באופן פעיל, כולל הפצצות אוויר הרסניות על ערים מאוכלסות כמו דומא ואלפו, ללא רתיעה ממגבלות קטנוניות של חיי אדם, של תקשורת ושל דעת קהל.
אזור החוף הסורי, כולל נמל לטקיה וטרטוס, הפך לבסיס קבע של הכוחות הרוסיים המבססים את אחיזתם במערב סוריה ולחוף הים התיכון, ויש לכך השלכות אסטרטגיות בין גושיות ניכרות.
רג'פ טאיפ ארדואן נשיא תורכיה החלקלק, משחק אותה לכל הכיוונים, מנצל את הכאוס הכללי ותוקף את הכורדים בתואנה של שיתוף פעולה כנגד המורדים הרדיקלים. הוא מכוון את זרם הפליטים המוסלמים ליריבה ההיסטורית, יוון, ומנצל את היותה חלק מהקהילה האירופית המחויבת לפעול בדרכה הליברלית. האירוניה אתו לאורך כל הדרך. בקרוב יחליט –"סוריה יוק" ויכשיר אזור שליטה טורקי בצפון סוריה על מנת לבודד את ארצו מהחבל הכורדי המשתחרר, בעוד איראן ממקמת את משמרות המהפכה ומאיימת בהצבת טילים מול גבולנו ברמת הגולן.
מבחינת המדינות המוסלמיות המתונות כגון ערב הסעודית, המלחמה בסוריה היא הרע במיעוטו, "אינשאללה" שתתמיד שם ולא תתרחב למחוזות אחרים, והצבועים מחכים למותו של האריה – אסד.
במהלך מלחמת האזרחים נקרעה סוריה לאזורי שליטה דמוגרפיים. תנועת פליטים פנימית מתנהלת לכיוון אזורים שבהם הם חשים בטוחים יותר. כך נוצרה חלוקה של מרחבים הומוגניים יחסית מבחינה דמוגרפית. במכון למחקרי ביטחון לאומי יש הסבורים כי בנסיבות אלו, חלוקת סוריה למספר ישויות מדינתיות נפרדות, על בסיס אתני-דתי, היא המהלך המתבקש והטבעי, מהלך שיוצר סדר בתוך הבלגן ויציבות שתוביל בעתיד להפסקת הלחימה. הרעיון של הסדר מדיני חדש בשטח סוריה, שיתבסס על חלוקה למספר ישויות מדינתיות, הוא חזרה לעבר. לרעיון שורשים בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון. במהלך שלטונה המנדטורי בלבנט גיבשה צרפת בשטח סוריה 5 יחידות אוטונומיות, מתוך הכרה ושאיפה להגן על המיעוטים המרונים, הדרוזים, התורקמנים והעלאווים. סוריה אז, טרם נולדה.
5 מדינות הוקמו בעקבות ועידת סן רמו בשנת 1920. הן התקיימו עד לביטולן בשנת 1936 כאשר צרפת "מכרה" אותן בהסכם הצרפתי-סורי להקמתה של סוריה כמדינה רבתי**.
מפת אזורי שליטה - סוריה 2015
בשנת 2013 הכריזו הכורדים בסוריה על הקמת חבל כורדי אוטונומי (צבע צהוב במפת 2015). ייתכן שהבהרה כי הישות הכורדית לא תורחב מעבר לגבול סוריה ותתקיים ללא זיקה למיעוט הכורדי בעיראק ובטורקיה, תסייע לשכך התנגדות טורקית.
גם השאיפה הלאומית הדרוזית לאוטונומיה בדרום סוריה במסגרת הסדר כולל הולכת ומתגבשת.
המיעוט העלאווי מרוכז כאמור באזור שליטת אסד (צבעי אדום וורוד במפת 2015), אזור פורה ועשיר במערב סוריה ובחסות רוסיה שכנראה תישאר שם.
הרוב הסוני, מסומן בגווני אפור, שולט ב'מדינה האסלאמית' החדשה, החליפות שהכריזה כי ירושלים בירתה. מאידך, לבנון, חבל איסכנדרון ורמת הגולן אינם בתחומי סוריה.
4 שנים לאחר מחאת האיכרים שהפכה למלחמת אזרחים אכזרית, רבע מיליון הרוגים, 10 מיליון פליטים ואיום על ערעור יציבותן של לבנון וירדן. בימים של סכנת מפגש אווירי בין מטוסים ישראלים לרוסיים או של התנגשות בין המעצמות מעל שמי סוריה, ברור שאת סוריה לא ניתן להחיות ביחסי הכוחות הקיימים.
כדי למנוע השתלטות מוחלטת של המחנה הרדיקלי-סוני על סוריה יש לפעול בלחימה קרקעית נחושה או להוביל מערכה דיפלומטית ל"הפרדת כוחות" בין הרוב הסוני לבין מיעוטים החיים בשטחה. בכל מקרה, אנו צפויים לשכנים חדשים.
הסכם סייקס פיקו חילק ויצר לפני כ-100 שנים בסיס למדינות לאום במזרח התיכון, תוך התעלמות מהזיקה העדתית-דתית ובניתוק מהגיונות דמוגרפיים. יש אומרים כי הגיעה שעת הפרידה ממנו. מתוך עיון במפת סוריה, המציאות כבר עשתה זאת, האומנם?
*לעיון נוסף: INSS אוגוסט-אוק' 2015
** סוריה הוקמה בשנת 1944, המלחמה הראשונה שהכריזה היתה על גרמניה הנאצית. פברואר 1945.
** סוריה הוקמה בשנת 1944, המלחמה הראשונה שהכריזה היתה על גרמניה הנאצית. פברואר 1945.