
אבל אדם הסקרן לא נרתע ומחליט ליצור קשר עם היצור המסתורי. הוא נחוש לגלות מה זה ה"אבוללה" הזה? המפלצת הזאת, שמהותה נשארת בגדר תעלומה, מלמדת את כל מי שיבואו אתה במגע להתמודד עם העבר, עם מה שהיה כאן לפנינו. העבר שהוא לא מפחיד ומאיים, הוא פשוט אחר, זר לנו. אדם אינו מפחד ולכן הוא מצליח במקום שבו כל האחרים נכשלו: לקחת סיכון וללמוד להכיל את השונה שחי בין הצללים. הסיפור מרחף בין אטמוספרות, מטה ומעלה ברחבי ירושלים: מהרובד האישי, למשפחתי, ללאומי ולאוניברסלי. להפסיק להתעלם, להכחיש, להדחיק, לצוד. צריך לדעת להכיל. לדעת לשחרר.
בסרט קצבי ומצחיק, מצליח יוני גבע (שזה לו סרט ראשון) לגעת בסוגיות משמעותיות בחסד רב, בחסד כלפי הדמויות החינניות וכלפי המציאות – מציאות שמאלצת אותן להתגבר על מכשולים אדירים.
מדהים לגלות כמה שסרט הילדים הזה מסעיר, מבדר ומהנה לאורך כל הדרך. הרגל כמעט שאינה יורדת מהגז, בסחרור הולך וגובר של מתח מתמיד. האקשן מצוין, החרדה לגורל הדמויות עובדת, וכמובן ההומור, שתוקף בכל רגע מהמקומות הכי לא צפויים. כיף גדול. והכול אורז במארז קולנועי משובח: משחק יוצא מן הכלל של הילדים – יואב סעדיאן רוזנברג ובר מיניאלי, והמבוגרים - נתי קלוגר, מיכה סלקטר, רותם קינן, ליאורה ריבלין ועוד, צילום מצוין כמו תמיד של גיורא ביח ומוזיקה טרגית מאיימת של חיים פרנק אילפמן.
"אבוללה" בנוי כתעלומה. בסך הכול הסיפור צפוי ומוכר, לפי הספר. אבל הדרך שבה הוא מסופר לנו המתגלה אט אט מתוך החושך, החושפת כל פעם מעט ומשאירה אותנו מסוקרנים תמידית, היא שהופכת את המעשייה החכמה הזאת לחוויית צפייה כל כך נפלאה.
מומלץ ביותר.