כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

בשלח: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 22.01.16 , 12:41ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
כי האדם עץ השדה {דברים כ', י"ט}.
 
סטטוס שבועי:
האדם יכול להיראות כמצליחן כלפי חוץ , 'צמרתו מלאה', יש לו הכל. אך אם שורשיו דלים, החיים מזמנים לו אתגרים שהוא אינו מסוגל להתמודד איתם. האדם לבדו עלול לנטות עם כל משב רוח אופנתי ונטייה זו עלולה להביא לאובדנו. אך אם האדם, ללא קשר לעושרו ולמעמדו, קשור ומחובר לשורשיו, גם הרוחות החזקות ביותר שינשבו, לא יצליחו להזיזו ממקומו. 
 
ציטוט שבועי:
בזמן שישראל עומדים על הקרקע אפילו אומות העולם מקלסים אותם. אשרי מי שמייחד עצמו על הארץ ועוסק בישובה, שכל המייחד עצמו על הארץ ועוסק בישובה, מייחד את שמו הגדול בשמים ובארץ ומרבה כבודם של ישראל, כנטיעה זו שנוטעים בקרקע והיא פורחת ועולה למעלה. {ש"י עגנון}
 
סיפור שבועי:
נטיעה לדורות...
חוני המעגל ראה אדם נוטע עץ חרובים. שאלו חוני: מתי לדעתך עתיד עץ זה להניב פירות? השיב הלה: בעוד שבעים שנה. תמה עליו חוני: כלום סבור אתה שתחיה עוד שבעים שנה?! השיב האיש: כשם שמצאתי לפני עץ חרובים שנטעו אבותי, כך אני מוצא לנכון לנטוע עץ חרובים למען הדורות הבאים. {מסכת תענית דף כ"ג.}
 
פרשה שבועית:
פרשת בשלח / 'האביב המצרי'
 
"ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" {שמות י"ב, מ"א}.
 
פרשת קריעת ים סוף היתה שלב מכריע בגאולתו של עם ישראל. עם זאת, יש למאורע זה השלכה כלל-עולמית.
אנשים רגילים לחשוב אודות יציאת מצרים במושגים מצומצמים, כאילו התבטא המאורע ביציאת עמנו מארץ השעבוד במצרים ובכניסתנו לארצנו שלנו - לארץ ישראל.
לאמיתו של דבר, ביציאת מצרים יש לראות את הניצנים הראשונים של מהפיכה עולמית גדולה.
באותו מאורע בו נעשינו לעם, קיבלנו תואר חדש: 'צבאות ה''.
עם ישראל משמש לאורך ההיסטוריה האנושית כמאגר וכמקור של חלוצי הלחימה להפצת רעיונותיה של יציאת מצרים בעולם.
אין אפשרות לתאר את היקף התמורה המהפכנית אשר התחוללה בימים ההם בעקבות יציאת מצרים. התרבות המצרית באותה תקופה נשאה את כתר התרבויות כולן. התפיסה של תרבות מצרים נזכרה בתורה במשפט קצר: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" {ויקרא י"ח, ג'}.
כאמור, חוקי תורתנו מבטאים את ההיפך המוחלט מתפיסת החיים המצרית. ואכן, יציאת מצרים היתה בשעתה מפגן אדיר של מחאה, קבל עם ועולם, נגד המוסכמות השליליות של התרבות המצרית.
'צבאות ה'' – זוהי תמצית ההגדרה של מטרת הוויתנו בעולם. כל עוד לא הפכה בעולם השאיפה התורתית לנחלת האנושות כולה, עודנו שרויים במאבק עיקש, ואנו ממשיכים להקרא 'צבאות ה'', כי הקרב עדיין לא תם.

במהלכו של מאבק זה דמנו ניגר כמים בכל דור ודור. לוחמים אנו למען האמת הנצחית בכל הדרכים, באומר ובעט, במעשים ובמסירות נפש. עם זאת, התרבות המצרית, בדמותם של כל העמים האכזריים אשר קמו אחרי מצרים, ממשיכה ללחום בנו.
אם נקראנו צבאות ה'', חיילים בשדה הקרב, סימן הוא שהאוייב עודנו חי וזומם להכריתנו. קלסתר פניו של האוייב רב גוני. לא מצרים העתיקה לבדה נאבקה בנו. המאבק בעיקרו נטוש בינינו לבין האידיאלוגיה הרוחנית של מצרים, אשר נפוצה בעולם. תרבות זו נדדה מארץ הנילוס אל מדינת בבל, אל מלכות רומי, עד שהתפשטה על פני כל ארצות אירופה ומעבר להן.
נביאי ה' הגדירו את תרבות מצרים במלים ספורות: 'לי יאורי ואני עשיתיו'. גאוות מצרים היתה על היאור, על הנילוס ועל עושר אדמתה. מוטיב זה שימש כציר החיים. והנה, צץ ועלה עם חדש, עם יהודי, הדוגל בשיטה 'כי לה' הארץ' - משפט זה נאמר על ידי משה רבנו בארץ מצרים.
מאורע קריעת ים סוף הוא הביטוי האדיר ביותר לאישור אמונה אמיתית זו. במהלכו התחוללה הדרמה הגורלית של מאבקנו ההיסטורי. האויב אמר: "ארדוף אשיג, אחלק שלל, תמלאנו נפשי, אריק חרבי, תורשימו ידי" {שמות ט"ו, ט'}. העם הנרדף היה דל ורפה אונים, אך בסופו של דבר צלל האויב כעופרת במים אדירים, עד שהתפרצה כמו מאליה שירת הפדויים: 'מי כמוך בא-לים ה''.
עלינו להשריש עמוק בתודעתנו את האמת האלוקית, הנצחית, הקשורה בצורה הדוקה לגורל עם ישראל. כך נוכל לעמוד איתן, בגאון ובאומץ מול תרבות מצרים בכל תקופה ותקופה. עלינו להאמין, שכפי שזכו אבותינו לראות נסים גלויים ונצחון גדול, עד שהגיעה שעתם לומר: "אשירה לה' כי גאה גאה" - כך נזכה גם אנו לומר שירה לעתיד לבוא. חלילה לנו לשכוח כי הדבר תלוי בנו.

ככל שאנו משרישים ומעמיקים יותר את האמת ואת הצדק בתוכנו, באותה מידה מחדירים אנו יותר את האמת ואת הצדק בעולם כולו. 
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}

שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם