העבודות בתערוכה צבע, צורה, חומר דנות בראש ובראשונה בחומר שמהן הן עשויות. הצבע והצורה, שהם תנאי הכרחי לעבודות באמנות פלסטית, באים ללוות את החומר ולא ההיפך.טוני בלוסטון –מציירת בחומר טבעי שהיא מכינה מחינה בתוספת סוכר ותה. בתערוכה מוצגות עבודות על קנבס, כלי עץ ועוד. אחד המוצגים הוא תוף מרים שמאויר בחלק העליון. בשונה מאמנים אחרים שתלויים במגוון הצבעים לשם היצירה, אצל טוני הצבע-חומר הוא החלק הקבוע, בעל הצבע החום האופייני, והמצעים הם המשתנים גם מבחינת חומריות וגודל וגם בכך שהצבעוניות מתקיימת במצע ולא בצבע. האיורים הם מנדלות או איורים דמויי צמחים (אר-נובו) המסתרגים זה בזה ויוצרים זרימה.
תגריד חביב – מציגה עבודות ציור על כלי מתכת ועבודות שבהן המקלות (שיפודים) מקבלים את התפקיד הראשי ונותנים את המשמעות לעבודה. כך דמות האישה שנעשית בדימוי של נגטיב בעזרת השיפודים, הופכת להיות נוכחת-נפקדת בעבודה אחת ובעבודה אחרת דמויות המצוירות על מקלות עץ שיוצרים טקסטורה מעניינת ומכניסה משמעות נוספת לסצנה. על צלחות המתכת תגריד בוחרת לצייר דימויים בעלי אופי דתי (דגים ולחם) ובעלי אופי שורשי, מקומי (ענף עם פירות של זית) וכך תגריד יוצרת זהות בין הכלי שעובר במשפחה בירושה לבין מסורות משפחתיות ומקומיות אחרות שגם הן עוברות בין הדורות.
דפנה כהן – מקדישה את המסגרות שהיא יוצקת בבטון לתוך תבנית שנעשית על חול לאביה שנפטר לא מכבר, אנג'ל כהן ז"ל, פסל, צייר וסופר. מסגרות ריקות, בצורות ובגדלים שונים, נמצאות במצב של ריקנות מצד אחד ומצד שני כל מהותן מהווה שלמות בפני עצמה. העבודות של דפנה מציגות קשר בין הצורה ובין התוכן, קשר בין העיקר ובין הטפל ובאות לאתגר את המחשבה, וכך אותו קשר שנראה לנו תמיד ברור מאליו בין העיקר (התוכן) ובין הטפל (המסגרת) מקבל משמעות חדשה, משמעות שמוצגות בפנינו מסגרות משמעותיות כאלה שהן דבר שלם בפני עצמו וכל ניסיון למלא אותן או לעשות בהן שימוש כפי יעודן מוטל בספק.
לילי קוזלובסקי – יוצרת עבודות פיסוליות גדולות ממדים שהיא מכנה "תלכיד", לעבודות יש נפח, צבעוניות וצורה. רוב הנפח נוצר על ידי שכבות. לשכבות אלה נוספות אובייקטים. החומרים הנוספים שמתלכדים לתוך החבישה נמצאים כל הזמן ברב שיח עם הקומפוזיציה, שמצד אחד מכילה אותם ומצד שני הם זרים לה ויוצרים הנגדה שנראית לפעמים לא קלה לעיכול. מהעבודות של לילי מתקבל הרושם של עירוב מין בשאינו מינו ובכך מאפשרות לצופה לחדד את החושים וההבחנות ולהבין טוב יותר את השלם שמתקבל על ידי כל אחד מחלקיו הנותן לו משמעות נוספת לפעמים מנוגדת.
קבוצת האמניות: חגית אורון, רונית ליפשיץ ואור אורון יוצרות תכשיטים מחומרים זולים – נייר, חומר פלסטי וחוטים הופכים תחת ידיהן לתכשיט. האמניות בחרו לשתף את המבקרים בתהליך היצירה על ידי הכנת מוצג שמכיל את העבודות בשלבים השונים. מלאכת המחשבת שנדרשת לשם הפקת תכשיט מחומרים זולים הנה מלאכת מחשבת של תכשיטן לכל דבר ועניין ואולי אפילו נדרשת הקפדה רבה יותר על תהליך היצירה כי בסופו של דבר אין הילה של החומר היקר שיכול לתת לתכשיט את הכשרתו לתפקידו רק מעצם החומר אלא המעבר בין החומר הפשוט עד לחפץ הנחשק הוא מסע של כיבוש, אומץ, העזה והומור.
