בשחר ההיסטוריה התפקיד של האישה היה ברור: להוליד ילדים בריאים וחזקים, להיניק ולגדל אותם, ולהוות עזר כנגדו לאב ילדיה. היום אנו מצופות להקים לעצמנו קריירה, להיות משכילות, יפות ומטופחות, עקרות בית למופת, וליצור זוגיות ומשפחתיות לדוגמה. כמו בתרבות שבה אנו חיים אנו מנסים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני קוראת לזה תרבות ה"גם וגם" שתפסה את מקומה של תרבות ה- "או / או". היום אני רוצה להגיד לנו הנשים, המצויות בתוך תרבות ה"גם וגם" ובתוך ריבוי המשימות – מציאות שבה קל לנו לשכוח את הזוגיות. לכן אני מקדישה כמה מילים על התפקיד ועל האתגר שלנו כנשים, בתוך זוגיות.1) להישאר "אני" גם לידו – מכירות את הנשים הפעלתיות, החייכניות והמקסימות? פעמים רבות מול בן הזוג החייכנות והחביבות מפנות מקום נרחב לשתלטנות, לרודנות ולהרבה התמרמרות. למה?
2) לתת לו "קונטרה" ע"י יצירת עוגן פנימי – כדי להרגיש שניתן להישען אנו זקוקים למשהו חזק מספיק שנוכל להישען עליו. האם את נותנת לו "קונטרה"? או שהוא נופל כשהוא נשען עלייך?
3) תפקיד המאהבת – האם תפקיד המאהבת שייך רק לתחילת יחסים? האם את צריכה להיות מאהבת רק בשבילו או שאולי בעצם זה גם לך ובשבילך? נקודה למחשבה.
4) האם אני החברה שלו? להקשיב, להיות, להרגיש – למה עם החברות הטובות זה קל ואפשרי ואתו כל כך קשה לך להתפנות? למה כשהחברה הטובה במצוקה את ישר רצה אבל כשהוא טרוד יש מיליון דברים יותר חשובים?
5) לכבד, להעריך ולפרגן – האהבה באה כבונוס (-: תמיד יש את מה ועל מה לכבד ולהעריך. לרובנו קל יותר להתלונן על מה שאין ושחסר. האם נצליח להתמקד בחצי הכוס המלאה?
6) לתת לו ולנו זמן איכות – מה שלא מקבל אנרגיה קמל ומת. כך גם הזוגיות שלנו. צאי אתו לדייט פעם בשבוע – כמו בימים הטובים, קחו לכם חופשה זוגית כל כמה חודשים. נתקו את הסלולרי מדי פעם בערבים... העבודה לא תברח.
אני מוצאת עצמי נזכרת בנשים שהכרתי השנה. אני מעריכה ומוקירה אתכן – נשים בכל הגילאים, בכל המקצועות, ממגוון של תרבויות, נשים שבאו עם מגוון של קשיים בינאישיים, סביב זוגיות אך לא רק. אני חושבת על כך שכאשר מתבוננים באישה ניתן מיד להבחין מקימורי פניה ומתווי פניה האם היא אישה שחשה אהובה ובטוחה. ניתן לחוש אהובה ובטוחה ללא גבר לצדך וניתן להרגיש נטושה ולא מוערכת אך נשואה... ומהמקום הזה מאחלת לנו הנשים שלווה, ביטחון ותחושת אהבה בתוכנו – ללא קשר לגבר שאולי אתנו, ולמרות ריבוי המשימות, התפקידים והציפיות – בעיקר שלנו מעצמנו.
