יחידת ההנדסה של פיקוד צפון מורכבת ברובה מאנשי מילואים, אך גם כאשר אנשי המילואים אינם מגויסים, יש בה פעילות רבה, וזאת לא מעט בזכות קבוצות המתנדבים הפועלות בה.
ליחידה מגיעות באופן קבוע 3 קבוצות של מתנדבים: קבוצה של נכי צה"ל המשובצת ביחידה באופן יום-יומי שוטף, ולכל אחד מהם יש תפקיד מוגדר, קבוצה של מבוגרים וקשישים, וקבוצה של צעירים בעלי צרכים מיוחדים, בנין 21-18, חניכי בי"ס "אייל" בעכו.
על 3 הקבוצות האלה אחראית רב"ט אופיר יחיאל בת ה-19, תושבת גילון (בתם של מיכל ויוסי), בוגרת על יסודי משגב. במסגרת תפקידה מדריכה יחיאל את המתנדבים וגם עובדת איתם.
מדוע היחידה זקוקה למתנדבים באופן שוטף?
"זוהי יחידה של מחסני חירום. המתנדבים דואגים לתקינות הימ"חים (יחידות מחסני חירום). יש ימ"חים וציוד לוגיסטי שצריך לרענן אותם כל שנתיים. המתנדבים דואגים לתקינות הציוד ולריענון שלו. זוהי בעיקר עבודתם של המתנדבים המבוגרים".
למרות שאופיר יחיאל אחראית על 3 קבוצות המתנדבים, ניכר בה שהיא להוטה לדבר בעיקר על קבוצת בעלי הצרכים המיוחדים, ושעליהם גאוותה: "ההתנדבות של בעלי הצרכים המיוחדים היא פרויקט של בי"ס 'אייל' שבו הם מתחנכים. היא התחילה כפרויקט של הבסיס. למרות גילם כולנו קוראים להם 'הילדים'. הילדים מגיעים ליחידה באופן קבוע וזוכים לחוות את החוויה הצבאית- לובשים מדים, עוברים פעילויות מלמדות, וגם תורמים בדרך שלהם, כל זאת על מנת לשפר את שילובם בחברה.
בהתחלה העסיקו אותם בעבודות גינון, בספירת ציוד וכד'. לפני כשנתיים לקח המפקד שלי את הפרויקט תחת חסותו, ומאז הם נחשבים כמתנדבים לכל דבר, כמו המתנדבים המבוגרים, וגם הם עובדים עם הציוד הלוגיסטי ואני נותנת להם גם לרענן ציוד. יש להם מוסר עבודה גבוה מאוד. הם השתלבו מאוד יפה בבסיס. כל החיילים ממש אוהבים אותם. אני דואגת לשלב אותם בחיי הבסיס: פעם אחת שתלנו איתם פרחים, פעם אחרת הם עזרו בעבודות רס"ר. כשהם בבסיס אנחנו מלבישים אותם במדים והם מאוד גאים בכך. אנחנו עורכים להם מסיבות, אנחנו מעניקים להם דרגות – בכל חודשיים אנחנו מארגנים טקס מרגש בהשתתפות ההורים, וקציני היחידה מעניקים דרגות לאחדים מהם. סדר הענקת הדרגות הוא לפי הוותק של ההתנדבות שלהם ביחידה".
איך הגעת לתפקיד?
"האמת היא שכשנודע לי שאהיה מש"קית מתנדבים חשבתי שאהיה מש"קית של המתנדבים מחו"ל שבאים להתנדב לצה"ל. אבל כשהתגייסתי הסתבר לי שלא – אני מש"קית של מתנדבים אחרים... על התפקיד שלי לא שומעים הרבה, וחבל".
ליחיאל חשוב לחשוף את התפקיד, והיא מנמקת: "חשוב לי שהכתבה תתפרסם כדי שלאנשים תהיה מודעות לאוכלוסייה הזו של בעלי צרכים מיוחדים. שתהיה מודעות לחבר'ה האלה שרוצים לתרום, רוצים לעזור, והחברה לא נותנת לילדים האלה יותר מדי הזדמנויות להתנדב, וחבל. כי מוסר העבודה שלהם גבוה יותר משל הרבה אנשים שיצא לי להכיר. העובדה שהם תורמים לחברה ושמוקירים את העבודה שלהם נותנת להם הרגשה נהדרת! לכל סוג של עבודה הם מתייחסים בחרדת קודש ועושים אותה על הצד הטוב ביותר".
יחיאל מציינת שיש לה יספוק רב מהעבודה עם המתנדבים, ובעיקר עם הקבוצה מ"אייל" ומוסיפה: "בואי נגיד שמה שאני עושה בשבילם, זה לא מה שהם עושים בשבילי. הם נותנים לי להרגיש סיפוק. הם מודם לי על כל מה שאני עושה. הם שמחים על כל דבר שאני נותנת להם".
