כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת "תזריע": יהונתן גרילק על פרשת השבוע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 08.04.16 , 11:37ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
סטטוס שבועי:
שונאים אותנו בתואנות אין ספור: על היותנו טובים מדי ועל היותנו מוצצי דם; על שאנו בדלנים ועל כך שאנו מתערבים בחיי העמים יתר על המידה. שונאים אותנו בתקופות שפע כלכלי ורודפים אותנו בעת שפל. כאשר משתררת אנרכיה, אנו מהווים טרף ראשון לכל בוזז. רואים בנו אחראים לכל כשלון, ואנו מיותרים בעת הצלחה. מונעים את קיום מצוות התורה, ולעומת זאת לא קולטים את המתבולל. בכל שעה ובכל מצב, מצויה עילה לשנאת ישראל.
 
ציטוט שבועי:
העיתונות הנאצית מכנה אותנו 'אויבי האומה', ואנו חסרי אונים מול האשמה זו. אין זה נכון שהיהודים בגדו בגרמניה. אם בגדו במשהו, הרי שהם בגדו בעצמם וביהדותם. משום שהיהודים לא נשאו את יהדותם בגאון, מפני שרצו להתחמק מהשאלה היהודית, הם מוכרחים לשאת בעול האשמה של השפלת היהדות. {העיתונאי רוברט וולטש 1933}
 
סיפור שבועי:
כל היוצא מפיו...
רבי יעקב קמינצקי זצ"ל נזהר מלאכול מצה שרויה בפסח, חומרה הנפוצה בקהילות החסידים. רבי יעקב לא היה חסיד ובכל זאת אימץ מנהג זה.
 פעם, בהיותו בחור, התארח בפסח בבית משפחה אחת, ובעלת הבית הגישה לשולחן עוגה עשויה פרורי מצה. לנער הצעיר היו סיבות משלו לחשוש מאכילת העוגה, אך מאידך, לא רצה לבייש את המארחים ולפקפק בכשרות מאכלם. התחמק איפוא בתואנה שאינו אוכל שרויה, תשובה שהתקבלה בהבנה. למן הרגע שמילים אלו יצאו מפיו, לא אכל 'שרויה', במשך למעלה משבעים שנה עד יום מותו.
 
פרשה שבועית:
פרשת תזריע / 'מידע פנימי'
 
"אשה כי תזריע וילדה זכר... וביום השמיני ימול בשר ערלתו" {ויקרא י"ב, ב'-ג'}.
 
הממצאים הטמונים בפרשה ובמפרשיה אודות חיי העובר ברחם אמו, נחשפו ואומתו רק בדור האחרון, דור האולטרה סאונד.
על המושג "תזריע וילדה זכר", קובע התלמוד: 'איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר' (מסכת ברכות דף ס'). הפסוק קובע קביעה מדעית שאוששה רק בעשורים האחרונים. קביעה זו רואה קשר ברור בין ההתנהגות בשעת ההפריה לבין קביעת מינו של הילוד.
בקביעה זו טמונה עוד אמת מדעית. היא באה לידי ביטוי בקטע התלמודי הבא:
'שלשה שותפים יש באדם. אביו... אמו... והקב"ה נותן בו רוח נשמה' (מסכת נדה דף ל"א, א').
מידע זה של חז"ל, על שותפות ההורים ביצירת הוולד, בולט מאד על רקע העובדה, שאמת זו התגלתה למדע רק בשנת 1875. עד אז התפלגו אנשי המדע בין האמונה שהאם היא היוצרת את הולד לבין הטענה שהיא יצירתו של האב.
נמצא, שבמובן העקרוני צדקו חכמינו, שקבעו כ-1500 שנה לפני עידן המיקרוסקופ את שותפות האב והאם ביצירת הולד, ולא בהתהוותו בלבד.
ועוד פיסת מידע מדעית הקשורה לשותף הראשי המעניק את הנשמה:
'בסתירה גמורה להשקפה זו (של אריסטו), הם (הכוונה לחז"ל) מקבלים את הדעה (הנכונה) שהעובר הוא אורגאניזם חי מרגע ההפריה ('משעת פקידה ניתנת בו נשמה' – מסכת סנהדרין דף ל"א). ובזה הקדימו בהרבה את בני זמנם היוונים שהירבו להתפלפל בשאלה, מאימתי יש לראות את העובר כיצור חי, ושהורישו פילפולים אלה לאבות הכנסיה, ואף לחוקרים והוגי דעות שבאו אחריהם, עד ראשית התקופה החדשה' (האנציקלופדיה העברית, כרך ג' עמוד 88, ערך אמבריולוגיה).


ומכאן, אל הקביעה בדברי חז"ל בדבר מציאותה של תודעת העובר:
'דרש רבי שמלאי: למה הוולד דומה במעי אימו... צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו... ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים' (מסכת נדה דף ל').
הרעיון כי עובר בן ששה חודשים הוא בעל תודעה, היה בעבר הקרוב מעורר תגובות לעג. היום, עובדה זו מקובלת על רבים. ככל שטכניקות המדע שלנו משתפרות, יש להניח שקו המידע יעמוד על שלושה או אפילו שני חדשים.
מסקנת הדברים ברורה. תודעת העובר מפותחת הרבה מעבר למה שיכולנו לשער ולהאמין. עובדה שהיתה ידועה לחז"ל, כפי שאנו רואים במאמר התלמודי הבא:
'ומלמדין אותו כל התורה כולה. כיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח כל התורה כולה' (מסכת נדה ל').

למרבה הפלא, גם השכחה, זו המוזכרת במאמר התלמודי, התגלתה בשנים האחרונות על ידי המדע. לאחר שד"ר תומס ורני מתאר בספרו את כח זכרונו של העובר, הוא מתייחס גם לשכחה המאפיינת את התינוק עם הופעתו בעולמנו.


נתייחס עתה להמשך הפסוק: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו":
'לתינוק שזה עתה נולד, יש רגישות מיוחדת מאד לדימום בין היום השני ליום החמישי לאחר לידתו... שטפי דם בזמן זה, הם לפעמים חזקים למדי, ועלולים לגרום נזק רציני לאיברים הפנימיים, בעיקר למוח, ואף לגרום מוות בגלל הלם ואבדן דם' ('הולט פדיאטריקס' מהדורה 12, עמ' 125-126).
הנטיה לשטף דם נעוצה בעובדה שהיסוד החשוב לקרישת הדם, ויטמין K, אינו נוצר בכמות מספקת עד היום השביעי בחיי התינוק. ברור אם כן, שהיום הבטוח הראשון לביצוע המילה הוא היום השמיני כפי שמצווה התורה: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" {ויקרא י"ב, ג'}.

חומר שני, הנחוץ גם הוא לקרישת דם תקינה הוא הפרותרומבין. כמות הפרותרומבין ביומו השלישי של התינוק היא רק כ-30 אחוז מן הכמות הנורמלית. כל ניתוח שיבוצע בילד באותו יום, עלול לגרום שטף דם רציני. בדיאגרמה זו אנו רואים שהפרותרומבין מגיע ביום השמיני לרמה שהיא אפילו טובה יותר מהרמה הנורמלית – 110 אחוזים. לאחר יום הוא יורד ומתייצב על 100 אחוז. לפיכך, מבחינת מצב הכמויות של ויטמין K והפרותרומבין, היום המתאים ביותר לביצוע ברית מילה הוא היום השמיני.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}


שבת שלום - חודש טוב - יהונתן גרילק
 
אולי יעניין אותך גם
נשנושבועי - פרשת נצבים
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - כי תבוא
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת כי תצא
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת משפטים
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת עקב
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת ואתחנן
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת דברים
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת מטות-מסעי
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}
נשנושבועי - פרשת פנחס
אימרה שבועית:
האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק. {רבי נחמן מברסלב}