המאמר המוצג בזאת, בסמיכות ליום העצמאות ה-68 למדינה, הנו תמצית עבודת הדוקטורט שעליה עבדתי (כולל תזת המאסטר באותו נושא) ב-8 השנים האחרונות, והוא מבוסס בעיקרו על התקציר המצורף לאותה עבודה1. תזות המאסטר והדוקטורט נכתבו בהנחייתו של פרופסור טוביה פרילינג2, והאחרונה הוגשה ונמצאת כעת בתהליך של שיפוט. מסקנות המחקר תואמות את עמדת הנהגת היישוב והמדינה בזמנו, נוגדות את העמדות הנפוצות כיום באקדמיה, וחושפות תהליכים חשאיים מרכזיים ביותר באירועי מלחמת השחרור, שהשפיעו במידה מכרעת על תוצאותיה, ושלא היו מוכרים עד כה.
אין ברקע למחקר משום הבעת דעה אקטואלית ביחס לבריטניה ולא הבעת דעה פוליטית לזירה הישראלית. הבריטים היו הללו שנתנו את הצהרת בלפור3 ממנה נסוגו, ויוציא כל קורא את מסקנותיו.
עזרא נשרי, 8/5/2016
תהליכי הקמתה של מדינת ישראל נחקרו כבר באופן מקיף ביותר, ואף על פי כן נותרו עדיין שאלות מרכזיות וחשובות פתוחות: כיצד הצליח היישוב לעמוד במלחמה הקשה, ללא תמיכה מעצמתית חד משמעית, מול 5 מדינות ערב, על עדיפותן המוחלטת בחימוש כבד בזמן הפלישה? כיצד הצליחה אותה מדינה קטנה ועוּבָּרית לנצח, כשהיא מושתת עדיין בתחילת המלחמה על בסיס וולונטרי, בעודה נמצאת בתהליכי התארגנות צבאית ומוסדית פנימית מורכבים, ומנוהלת על-ידי קואליציית מפלגות שברירית שהתאפיינה בתחרות פוליטית קשה, תוך חילוקי דעות חריפים, כמו על שאלת האוריינטציה הבינלאומית?מורכבות זו הניבה קשת של דעות – חלקן גם סותרות – בין חוקריה של מלחמת השחרור – על הכוונות, המטרות, היכולות והמהלכים האסטרטגיים והטקטיים של הגופים השונים: במערכת המעצמתית, והאזורית, ביישוב עצמו, ובין כל אחד מן הגורמים הללו, וסביב מכלול האירועים 4.
אחד הנושאים המרכזיים שבהם מוסכם על חוקרים רבים כי התמונה ההיסטורית איננה מלאה הוא התפקיד שמילאה בריטניה באירועי מלחמת השחרור. כך למשל נטען כי: "איננו יודעים עדיין, מה היו התכניות לעתיד ארץ-ישראל שעמדו מאחורי מהלכיה של בריטניה במזה"ת מראשית שנת 1947 ועד מאי 1948 ?"5 האם מאחורי פלישת מדינות ערב לא"י עמדה מזימה בריטית, כפי שטענו בן גוריון משה שרת והנהגת היישוב בזמנו? למשל במכתב לשרת ב-11 למארס 1948 הציג דוד בן גוריון את הערכתו את מדיניות הממשלה הבריטית כלפי א"י: "...לאפשר למדינות השכנות, כל עוד השלטון [בא"י] בידי אנגליה, להכניס לארץ צבאות בכמות מספקת כדי להשמיד את היישוב ולתפוס את הארץ אחרי ביטול המנדט... מזימה משותפת של משרד-החוץ הבריטי והליגה הערבית ..."6. או, שמא נכונה עמדתם של חלק ניכר מן החוקרים באקדמיה – הדוחים את הערכת הנהגת היישוב והמדינה דאז כי בריטניה המריצה את הקמת קואליציות הפלישה הערביות7?
במחקר הקודם שלי נבחנה השאלה באיזו מידה הייתה קנוניה בריטית?8 כלומר, קשר בריטי חשאי שכוונתו הייתה לדחוף את מדינות ערב לפלישה צבאית לארץ-ישראל, עם הפינוי הבריטי. והעבודה איששה את טענות הנהגת היישוב. המחקר בעבודת הדוקטורט התמקד בשני המהלכים של מיסוד וביצוע מה שמכונה כאן "קנוניה בריטית'" למניעת הקמתה של מדינה יהודית עצמאית בת-קיימא, תוך שיתוף פעולה ודחיפה של מנהיגים ערבים. פעילות חשאית9 וגלויה, שכוונתה הייתה תכנון ושימוש בצבאות מדינות
ערב כשליחים מבצעים:
א. הקמת קואליציית הפלישה הראשונה, ונפילתה, בין דצמבר 1946 לינואר 1948.
ב. הקמת קואליציית הפלישה השנייה והתרסקותה (לאחר הפלישה), בין פברואר ליולי 1948.
"תוכנית קלייטון" – הִנה הכינוי שניתן לקואליציית הפלישה הראשונה, על שם הבריטי אשר ניהל את המהלכים בשטח, על-פי ההנחיות מלונדון ומשר החוץ בווין. תוכנית זו מטרתה הייתה המשך וחיזוק שמירת ההגמוניה הבריטית במזה"ת. כדי לפתות את מדינות ערב לחתימה על הסכמים עם בריטניה קידמו בלונדון, בניו-יורק, ובמזה"ת, בניית קואליציה ערבית-בריטית לפלישה צבאית לא"י אשר תמנע את הקמת המדינה היהודית, ומדינה פלסטינית, ותביא את חלוקתה של א"י כתגמול למשתתפי הקואליציה הערבים.
"תוכנית קלייטון" עמדה בדצמבר 1947 על העקרונות הבאים:
א. פיצולה של א"י וחלוקתה בין עבדאללה וסוריה.
ב. הבטחת גישה לנמל חיפה ולמתקני הנפט שם לעיראק.
ג. סיוע ישיר לפלישת "צבא ההצלה", ולניסיונותיו "להכין את השטח" לפלישת צבאות מדינות ערב10.
ד. והיהודים היו נאלצים להסתפק בסוג של אוטונומיה שתתגדר במישור החוף.
לאחר התמוססות הקואליציה הראשונה, התוצאה הרצויה מבחינת הבריטים, של פלישת הקואליציה השנייה (הפעם בהשתתפות מצרים), נשארה דומה – שטח יהודי שאיננו מאפשר קיום בר-קיימא.
בעבודה 3 חלקי תוכן עיקריים, ולבסוף מובאים סיכום ומסקנות, נספחים ומקורות11.
חלק א' – רקע
הפרק הראשון מציג סקירה תמציתית של מצב המחקר והכתיבה בנושא מלחמת השחרור עם דגש מיוחד על סיווג חוקרים בהתאם לגישתם ל"גורם הבריטי", הכולל דגש על "ההיסטוריונים החדשים".
בפרק השני מוצגות מתודולוגיות החקירה הרלוונטיות בעבודות בנושאי היסטוריה מדינית. מתחום מדעי המדינה, מוצגות תפיסות פטרון-קליינט-שליח בין המעצמות למדינות. בהמשך הפרק מוצגים היבטים מרכזיים בתהליכי הקולוניאליזם המאוחר והדה-קולוניאליזם והשתקפותם הרלוונטית בתקופות המנדט ומלחמת השחרור בהתאמה. נושא מרכזי לצורך הבנת המאבק הדה-קולוניאלי הוא שיטות השליטה החתרניות והחשאיות שהפעילו בריטניה והמעצמות במזה"ת, לאחר כיבושו במלחמת העולם הראשונה.
בפרק השלישי מוצגת תמונת המצב של הכוחות המדיניים הרלוונטיים בזמן המחקר, ומודגש, לפי מחקרים בריטים, כי אסטרטגיית ממשלת הלייבור הייתה כי המזה"ת ואפריקה יחליפו את הודו (אותה החליטו לפנות). בסופו מובא תיאור תמציתי של תהליכים עיקריים של ממשלת הלייבור בנושא פלשתינה, מעלייתה ביולי 1945 ועד ראשית תקופת המחקר. נושא חשוב שנסקר הוא כי באוגוסט 1946 הגיע נציג היישוב, אליהו ששון, להסכמה עם ראש הממשלה המצרי צדקי (בידיעת המלך), ועם המלך עבדאללה על קידום תוכנית חלוקה לא"י. הסכמתם הותנתה בתמיכה בריטית, ואולם, שר החוץ בווין פוצץ את ההסכמה במכוון, מאחר (ולפי טענתו), "היא לא התאימה לאינטרס הבריטי". כלומר, שהמלחמה הגדולה לא הייתה בהכרח בלתי נמנעת.
חלק ב' – הקמת קואליציית הפלישה הראשונה והתאיינותה. דצמבר 1946 עד ינואר 1948
תמצית הסיפור ההיסטורי
בפרק הרביעי מוצג המעבר הבריטי ממיקוד במצרים לאוריינטציה על מהלכים עם עיראק כלפי א"י, וראשית המידע ביישוב על כך, מאפריל 1947. כן מתואר תהליך מינויו של קלייטון בלונדון לקצין הביון הפוליטי למזה"ת – במטרה שיוביל הקמת קואליציה ערבית לשם מימוש התוכניות לעתיד המזה"ת.
בפרק החמישי מתואר המהפך האסטרטגי שיצר קלייטון הבריטי בתחילת ספטמבר 1947, כאשר הביא בשיחות בדמשק את רוה"מ הסורי להסכמה על שיתוף פעולה עם אויביו, עבר הירדן ועיראק – כנגד שותפו לשעבר, המופתי הפלסטיני חאג' אמין. מהלך זה אפשר את הקמת קואליציית הפלישה הראשונה לא"י בראשותה של עיראק. כחלק ממהלך זה הוחלט על הקמת "צבא ההצלה", כדי שיפעל למען האינטרס הסורי.
כן, מתואר בפרק זה הזיהוי המהיר של שינוי המצב האסטרטגי והפעילות האישית הנמרצת של בן-גוריון מספטמבר להאצת ההיערכות של "ההגנה" ושל רכש – למגננה בפני פלישת צבאות ערביים סדירים.
הפרק השישי כולל תיאור כיצד לאחר הפתיחה במלחמה ע"י הפלסטינים, נחתמה באנגליה הקמת קואליציית הפלישה ב"הסכם פורטסמות'", ו"עסקת פלשתינה", בין ממשלת בריטניה לבין ההנהגה העיראקית, ב-15 לינואר 1948. ואולם, מהומות קשות בבגדד הביאו לנפילת הממשלה העיראקית ובכך להתאיינות הקואליציה הראשונה, עד סוף ינואר. "תוכנית קלייטון" התמוססה, למעט פלישת "צבא ההצלה".
חלק ג' – קואליציית פלישה ערבית שנייה לארץ-ישראל, הפלישה, והתרסקות הקואליציה מבפנים
הפרק השביעי מציג את ההתארגנות הבריטית המהירה מחדש בהסכמות בווין ואבול הודא בלונדון ב-7 בפברואר. רוה"מ העבר הירדני הציע את מה שכינה "התוכנית האוריגינלית" שמטרתה הייתה להימנע ממלחמה ביהודים, אך תוכנית כזו לא התאימה למטרותיהם של בווין ואנשיו. בהמשך הפרק מוצגות תוכניות הנאמנות וההפוגה האמריקניות, שגם הן הפריעו למימוש כוונותיה של לונדון. עוד ב-22 לאפריל הציע בווין לאנשיו כחלופה לקדם תוכנית נאמנות בריטית לא"י, אך הם דחו את הצעתו.
הפרק השמיני מציג את המהפך הצבאי היהודי באפריל, במבצע "נחשון" בדרך לירושלים, בקרבות משמר העמק (שמנעו מצור על חיפה והגליל), בכיבוש חיפה, ועוד. ההישגים הביאו לדחיפות במאמצים המדיניים האמריקניים, ובמקביל לניסיון העוצר העיראקי (שחשש לבתי הזיקוק של הנפט העיראקי בחיפה) להגיע להסכמה עם המצרים על פלישה. הבריטים העמידו פנים (בסוף אפריל) כאילו הם תומכים בתוכנית ההפוגה האמריקנית, אך החל מה-5 במאי החלו הבריטים לבצע תהליך "עוקץ" לתוכנית ההפוגה תוך דרבון רוה"מ המצרי וסעודיה לפלישה. אחרי שלחצו והפכו את עמדת רוה"מ המצרי, ב-12 במאי הצטרפו ההנהגה המצרית וכל מדינות ערב12. ב-14 במאי הוכרזה כמתוכנן הקמת מדינת ישראל, ולמחרת התרחשה הפלישה הערבית.
בפרק התשיעי והאחרון, מתוארת שביעות הרצון הבריטית מהשטח היהודי המקוצץ קשות לאחר הפלישה. היחסים הפנים ערביים ובמיוחד בין מצרים לבין עבר הירדן היו טובים מאי פעם, ועתה הבריטים והם תלו את תקוותם להגדרת ישות יהודית שאיננה בת-קיימא במתווך ברנדוט. ואולם, בשל טעויות בהכוונה הבריטית החשאית והמניפולטיבית של המתווך, תוכניתו הראשונה העניקה את כל כיבושי הערבים וכל ירושלים לעבדאללה, וגרמה משום כך להתרסקות הקואליציה הבריטית-ערבית. הערבים, בניגוד ל"עצות" וללחץ הבריטי, חזרו להילחם – ותוצאות המלחמה ידועות.
בסוף יולי, באופן מעשי וסימבולי כאחת, "התפוטר" קלייטון מתפקידו.
עיקר המסקנות מהמחקר
+ המסקנה המרכזית מהמחקר היא כי מלחמת השחרור, כבר מתהליך ההיערכות לקראתה בשנת 1947, הייתה מאבק ישראלי אנטי קולוניאלי כנגד האימפריאליזם הבריטי ומדינות ערב כשליחיו, במידה רבה13.
+ ולכן גם השימוש בשם מלחמת השחרור.
+ תפקידו המכריע של משרד החוץ של הלייבור, של ארנסט בווין ואנשיו, בהקמת קואליציות הפלישה לא"י.
+ ולכן – כישלונם במלחמת השחרור היה גורם מרכזי בהתמוטטות ההגמוניה הבריטית בכלל המזה"ת.
+ הוצפו עיקרי העיוותים במחקרי "ההיסטוריונים החדשים" שעסקו במדיניות הבריטית והשלכותיה על המלחמה. א. פפה ומחקרו הבלתי ראוי בנושא משנת 1988. וא. שליים וספרו "הקנוניה"14. ספר שבו קיימת במקור סתירה בין משמעות הכותרת (לקנוניה בין ישראל לעבדאללה), לכתוב בתוכן-שלא הייתה כזו, אלא קנוניה בין ארנסט בווין לרוה"מ העבה"י. וגם זאת איננה תואמת למציאות ההיסטורית, בה היה המלך עצמו קליינט-שליח חלש של ממשלת בריטניה, ששלטה בלגיון, אשר כתשעים אחוז מקציניו היו בריטים.
+ נמצא כי איכות המודיעין האסטרטגי הישראלי והערכות המצב של אנשיו ובראשם אליהו ששון, אליהו אילת, ראובן שילוח ועוד, הייתה גבוהה ומתוזמנת היטב. היה זה צוות קטן מאוד של אנשים מעולים.
+ הערכות המצב והמידע המודיעיני שמשו כבסיס חיוני להערכותיו והחלטותיו האסטרטגיות הקיומיות
של בן-גוריון כקברניט היישוב והמדינה במאבק הנואש כנגד המהלכים הבריטיים, ומול פלישת מדינות ערב.
הערות
1 יש בכוונתי לעבד את העבודה המלאה למתכונת של ספר, למען הציבור הרחב.
2 הצעת המחקר אושרה ע"י פרופ' זכי שלום, בני מוריס, ויחיעם וייץ. בביצוע נעזרתי בעצות הטובות של ד"ר ישראל בן-דור מטל אל.
3 על הצהרת בלפור ראה את מאמרו מאיר העיניים של דני גוטווין בספר אורי כהן ומאיר חזן (עורכים), ויצמן מנהיג הציונות, 03/2016 .
4 לפי מאיר זמיר: "שישים שנה לאחר הקמתה... עדיין אין תמונה מלאה על הנסיבות שבהן נוסדה מדינת ישראל". הארץ, 20/6/2008.
5 פעיל, "הפקעת הריבונות המדינית על פלשתין מידי הפלשתינאים ", הציונות ג, 466. וראה גם הערכת טרומן כי גם עוד חמישים שנה
לא ייוודע מה אירע בא"י. נמרוד, התגבשות יחסי ישראל-ערב, 1985, 249. וכן: "פינויו של הצבא הבריטי מא"י היה אחד החידות
הגדולות... לא התבררו מניעי הבריטים ושיקוליהם". גלבר קוממיות ונכבה, 2004, 83. וראה: בהקדמה, עלי זית וחרב, 2015.
6 דב"ג, רבלין ואורן (עורכים), יומן המלחמה, כרך א', 291-292. בעבודה זו התייחסתי למניעת הקמת מדינה יהודית בת-קיימא. הכוונה
למדינה מספיק חזקה כך שלא תתמוטט תוך מספר שנים, ובמיוחד להיבט של שטח גיאוגרפי מספיק- לשם פיתוח עתידי ולשם יכולת הגנה.
7 בר-און, בכנס "קץ המנדט", 6/2008. באונ' חיפה. בר-און, אל מול פני המלחמה החזקה, 2015 . חשוב לציין כי עמדות החוקרים
ננקטו למרות שלא נערכו כמעט מחקרים שמוקדו בשאלת המדיניות הבריטית כלפי א"י בשנים 1947-48, ע"י חוקרים ישראלים.
ג. כהן וי. בנדמן התמקדו בחקירת תהליכי ההחלטות בעיקר ביחס לפינוי א"י, ומ. גולני עסק בנציב קאנינגהם, איש משרד המושבות, שלא
היה גורם חשוב בקבלת ההחלטות באותו זמן. רק א. אסיה חקר את המדיניות הבריטית במובן הרחב, ועמדתו הינה כעמדת כותב המאמר.
8 עבודת התזה לתואר שני, נשרי, "תכנית קלייטון", קנוניה בריטית לסיכול הקמת מדינה יהודית?!, 2012. סוף 1946 עד סוף 47.
9 פעילות חשאית (Covert Action)- הכוונה לפעילויות החשאיות בהנחית ממשלות (או ארגונים) לשם השפעה ו/או מניפולציות של
אירועים בארצות חוץ. העבודה עוסקת בהיבט הפעילות החשאית הפוליטית הממוקדת בהפעלת מנהיגים פוליטיים ואחרים במדינות זרות
באמצעות שיתוף אינטרסים ו/או מעשי שוחד, לחצים, סחיטה, ועד רצח. פעילות זו מוגדרת בעבודה כחתרנות.
10 זמיר, ידיעות אחרונות, "מנדט אנטי ישראלי", 7/5/2008, 25: אוטונומיה במישור החוף= ישות שאיננה בת-קיימא!
11 המקורות - המחקר מתבסס בעיקר על מקורות ראשוניים בריטים, ישראלים ואמריקנים, בדגש על הבריטים, ומידע ממקורות משניים.
12 חשוב לציין כי מקובל במחקר כי מרבית מנהיגי מדינות ערב לא רצו לפלוש לא"י. ראה למשל מאמר בנושא של מיכאל אפל..
13 מלחמת השחרור נפתחה ע"י הפלסטינים, לשם מניעת יישום תכנית החלוקה, ומחשש של ההנהגה החוסיינית מתכניותיהם של הבריטים
למען השלטת עבדאללה על א"י. לפי ספרו של המופתי: "... בכנס בעאלי [מפגש הליגה הערבית בתחילת אוקטובר 1947 ע.נ.],
הבריטים פעלו לשינוי תכניתן של מדינות ערב, והלחץ הזר, הבלתי פוסק, ...הגיע לעוצמה שחיסלה כל התנגדות לפלישה...
[כלומר פלישה של צבאות ערב לא"י- במסגרת הקואליציה הראשונה ע.נ.]". אל-פלג, המופתי הגדול, 1989, 89.
החשש של המופתי חאג' אמין מפני אפשרות הפלישה הערבית, היה כה גדול עד כי ב-27 לנובמבר 1947, הוא פנה בניסיון נואש (היחיד
בכל חייו),לשיחות פשרה עם היישוב היהודי. ואולם, בהכרתם את עברו הקיצוני והאלים ותמיכתו הפעילה בנאצים בזמן מלחמת העולם II
תשובת הנהגת הסוכנות הייתה כי היא מוכנה לדון עם כל מנהיג ערבי- למעט עם המופתי. Kurzman, Gensis 1948, 2005, 41 .
14כפי שהוצג כבר קודם ע"י ההיסטוריון אפרים קארש בספרו פיברוק ההיסטוריה הישראלית ע"י "ההיסטוריונים החדשים", 1999 .
