כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת "בחוקותי": יהונתן גרילק על פרשת השבוע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 27.05.16 , 10:16ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
הוי מקדים בשלום כל אדם. {פרקי אבות ד' כ'}
סטטוס שבועי:
דרך החיים היהודית מאפשרת לעמנו להתקיים, ולא להעלם מעל בימת ההסטוריה. נס קיומו של העם לאורך אלפי שנים התרחש רק בזכות חיי התורה. בכל המקומות שהיהודים עזבו את התורה, תוך מספר דורות נעלם העם היהודי כליל.

ציטוט שבועי:
נושא ההמשכיות היהודית הוא במקום הראשון מבחינת סדרי עדיפויות. {יוסי ביילין}

סיפור שבועי:
הגיבן הקדוש / ר' שלמה קרליבך

אחד המורים הגדולים בזמן המודרני היה הרבי מפיאסצ'נה, הוא כתב ספר מופלא בשם 'אש קודש', המסכם את השיעורים שהעביר בחשכת הגטו. כשיצא ספרו לאור אחרי שהסתיימה המלחמה, הכה בי יופיו; הוא חדר עמוק ללבי. שאלתי בכל מקום אפשרי: איפה הילדים האלה? אותם ילדים יקרים ששמעו את השיעורים האלה מדי שבוע? הייתי רוצה מאוד לדבר איתם, נאמר לי שלא שרד מהם איש, אף לא אחד.
לפני כמה שנים, הלכתי לאורך רחוב הירקון בתל-אביב, ליד מלון שלום, ומולי ראיתי איש גיבן. כל כך כפוף, כל כך שבור, כמעט פחד להסתכל עליו. אבל כשרואים את הפנים שלו, פניו היו יפיפיות, הוא טאטא את הרחובות. הייתה לי הרגשה שזהו איש מיוחד, ולכן אמרתי: שלום עליך. והוא ענה לי ממש כמו יהודי פולני מבטן ומלידה, ואמר לי: עליכם שלום. שאלתי אותו: מאיפה אתה? והוא אמר: אני מפיאסצנה. לא האמנתי למשמע אוזני - פיאסצנה! שאלתי אם ראה אי פעם את רבי קלונימוס קלמן, הרבי מפיאסצנה. והוא אמר לי: מה זאת אומרת ראיתי אותו? הייתי תלמיד שלו מגיל חמש עד גיל אחת-עשרה. כשהייתי בן אחת-עשרה הלכתי לאושוויץ. הייתי כל כך חזק שהם חשבו שאני בן שבע-עשרה, הצליפו, הכו ובעטו בי, ומעולם לא שבתי לאיתני; לכן אני נראה כך. אין לי אף איש בעולם. אני לגמרי לבד.

אמרתי: ידידי, אתה יודע, כל חיי חיכיתי לראות אותך, אדם שראה את הרבי מפיאסצנה, אדם שהיה אחד מילדיו. ספר לי בבקשה אחת מתורותיו. בהתחלה הוא אמר: אתה חושב שאתה יכול להיות באושוויץ חמש שנים ועדיין לזכור את התורות שלו?. אומר לך דבר שהיה חוזר ומשנן לנו בכל פעם כשסיים את שיעורו לילדים: ילדים יקרים, ילדים מתוקים. זכרו 'הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר'.
נאנח הגיבן: אתה יודע, הייתי באושוויץ, שמעתי שמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. תאמין לי, רציתי להתאבד. ופתאום אני שומע את קולו של הרבי, שאומר: ילדים יקרים, ילדים מתוקים. זכרו 'הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר', ופתאום אני מלא שמחה. הוא הישיר מבט אל עיני: אתה יודע כמה טובות אתה יכול לעשות באושוויץ בלילה? אנשים שוכבים על הרצפה בוכים, ולאף אחד כבר אין כוח להקשיב יותר לסיפורים שלהם. כי מי יש לו כח לשמוע עוד פעם את הסיפור על אשתו, על הילדים, שהם כבר בשמי שמיים. הייתי הולך מאיש אחד לאחר ושואל: למה אתה בוכה? והן היו מספרים לי על ילדיהם, על נשותיהם, אנשים שלא יזכו לראות יותר בחיים האלה. הייתי אוחז בידיהם ובוכה איתם. וכך הייתי עובר מאדם לאדם. זה היה נותן לי כוח ליום הבא.

אני רוצה שתדע שאני כאן בתל אביב ואין לי איש בעולם. הגעתי שוב לקצה גבול היכולת שלי. ירדתי לחוף, חלצתי את נעלי, ועמדתי ליכנס אל תוך הים ולהטביע את עצמי, ואז שמעתי שוב את קולו של הרבי שלי: 'ילדים יקרים, ילדים מתוקים. הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו'. הוא התבונן בי שוב לזמן ארוך ואמר: אתה יודע כמה טובות אתה יכול לעשות ברחובות העולם? והוא המשיך לטאטא את הרחוב. 

פרשה שבועית:
פרשת בחוקותי / 'ארץ נהדרת'

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" {ויקרא כ"ו ג'}.

ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל.
בארץ זו יהיו "גשמיכם בעתם" {ויקרא כ"ו, ד'}. גשמים, כתנאי יסוד לבריאות האדם, לאוויר צלול כיין, לאיכות מעולה של המים ולשפע בלתי נדלה של יבולים מבורכים.
"ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" {שם פסוק ד'}. הארץ תצמיח את היבול שאכן יש ביכולתה להצמיח. קללת הארץ תסור מעליה. ומעתה, הארץ תתן את יבולה – על פי כוחה המקורי שלא צומצם.
זו היא גם ארץ, שהשובע במיטבו, יהיה תווית הזיהוי שלה. השפע הכלכלי ישרור מגבול עד גבול, מעונה אחת בשנה אל רעותה: "והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע" {שם פסוק ה'}.
ותהיה זו גם ארץ השלום: "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם".
"ונתתי שלום בארץ": האושר החברתי של השלום הפנימי תלוי ברוח שביעות הרצון, באושר הנגרם מאיש לאיש ובשמחת האדם באדם.
"וחרב לא תעבור בארצכם": אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני: כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם - אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם - לא יהיו נוגעים לכם.
ועוד משהו יהיה בארץ החלום המתוק: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם" {שם, ט'}.
הפרשנות מגלה כאן, בדקדוק המלים ובסדרן, את ההבטחה לפריחה כלכלית מדהימה ולריבוי האוכלוסיה – מתוך בריאות מושלמת – בכמות ובאיכות שלא תיאמן. פרשה זו, אינה שוכחת לציין מרכיב חשוב נוסף הנחוץ לחיי כלכלה שופעים כל טוב:
"ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו": שתוציאו דבר שיש בו חיי נפש מארצכם. כלומר, גם ייצוא המזון לארצות חוץ טמון בפרשה קטנה זו. הייצוא – סם החיים לכלכלת כל ארץ.
וכמובן: "ונתתי משכני בתוככי... והתהלכתי בתוככי והייתי לכם לאלקים" (שם י"ב).
פסוק זה כולל את המושג: השראת השכינה. הופעה גלויה של עוצמה רוחנית אלוקית בכל המרקם החברתי והאישי...
האם הוא בר השגה?
הפרשה עצמה טוענת שכן, אם יבוצע פרט קטן: 'אם בחוקותי תלכו'.

בידנו איפוא הדבר!...
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}


שבת שלום - יהונתן גרילק


אולי יעניין אותך גם