כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

בלק - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 15.07.16 , 09:25ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
טובים השניים מן האחד. {קהלת ד' ט'.}סטטוס שבועי:
חוקי העמים, ודתם, אינם כי אם פרי דרגה שכלית מסויימת של טובי חכמיהם. משום כך שכיחים בהם תמורות וחילופין. ואילו אצלנו, היסוד הבלעדי של החיים ניתן לנו בשלמותו, אין אחריו לא שינוי ולא תמורה, לא קיצוץ ולא תוספת. צועדת היא בכל הזמנים, כדוגמה ומופת לחיים אידיאליים של הפרט והכלל כרצונו של מחולל האנושות.
 
ציטוט שבועי:
עלינו לשמור על נפש כל יהודי, שלא יראה בַרובֶה את אלוקיו. {משה שרת}
 
סיפור שבועי:
'עונג שבת...'
הבחור יעקב קנייבסקי, מי שהתפרסם לימים כרבי יעקב ישראל קניבסקי הידוע בכינויו 'הסטייפלר' זצ"ל, גויס בכפיה לצבא הרוסי. ערב שבת הראשון הגיע. מיד לאחר מסדר הבוקר, פנה אל מפקדו וביקש ממנו להשתחרר מכל עבודה בשבת. המפקד נדהם מהחוצפה, לקח אותו הצידה, והחל להפליא בו מכותיו. נראה לך שאתה בבית? פה עושים את מה שדורשים ממך בלי להתחמק!
לפתע השתנו פניו של המפקד ואמר: אני מוכן לתת לך לשמור שבת בתנאי אחד... הסטייפלר הזדקף, קטע את דבריו של המפקד ואמר כי מוכן הוא לכל תנאי ובלבד שיוכל לשמור שבת. המפקד חייך חיוך זדוני ואמר כי הוא מוכן לתת לו לשמור שבת בתנאי שיעמדו שתי שורות ארוכות של חיילים, ביניהם הוא יעבור, והרשות תהיה לכל חייל להכותו מכה חזקה אחת. הסטייפלר הסכים מיד. המפקד התלהב, ומיד אסף כמה עשרות קוזקים שהתנדבו למשימה בשמחה.
את המעשה הזה שעבר עליו סיפר רבי יעקב ישראל בפגישותיו עם מי שהיתה לימים רעייתו. הוא אמר לה כי הוא מבקש ממנה לעכל את מה שעבר עליו באותם רגעים: באותם רגעים בהם עברתי בין החיילים, וחטפתי מכות איומות ונוראות מהחיילים צמאי הדם - למרות הכאב העצום, הרגשתי הרגשת התעלות גבוהה ביותר. התחושה של מסירות הנפש לשמירת השבת גרמה לי להתעלות רוחנית שלא זכיתי לכמותה שוב. בכדי שאוכל לשאת אותך לאשה חשוב לי שתביני ותזדהי עם הרגשת העונג שהיתה לי אז...
 
פרשה שבועית:
פרשת בלק / 'לוגיקה של שנאה'
 
"ויחר אף אלוקים כי הולך הוא ויתייצב מלאך ה' בדרך לשטן לו... ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו" {במדבר כ"ב, כ"ב - כ"ג}.
 
הסיפור מוכר ומפורסם. אנו קוראים אותו כל שנה בשבת זו.
בלק, מלך מואב, נתקף חרדה למראה הכוח הצבאי החדש העולה במזרח. תבוסתו של סיחון, מלך האמורי, הטילה עליו מורא. הוא חשש לגורל מלכותו. כדי לקדם את פני הרעה, נקט יוזמות בלתי שגרתיות. הוא פנה לעזרתה של המאגיה וקרא אל בירת מואב את בלעם, אבי הקוסמים. ביקש שהלה ישמיד את עם ישראל בקללותיו, בהבל פיו, שעל כוחו הילכו אגדות.
בלעם ממהר. אצה לו הדרך. אולם האתון שעליה רכב, 'עשתה לו בעיות', הערימה על דרכו קשיים לא צפויים.
פחד עמום תקף את האתון מפני 'מלאך ה''. פחד, שעצר אותה מלכת בדרך המלך -"ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה" (שם) .
תקלה לא צפויה הכעיסה מאד את בלעם. והתוצאה: "ויך בלעם את האתון להטותה הדרך" (שם).
מדוע הכה בלעם את אתונו? מדוע רגז עליה? הסיבה ברורה לעין כול. היא לא צייתה לו. הוא אדונה והיא פועלת עתה בניגוד לרצונו.
אולם באותו רגע עצמו נהג בלעם בדיוק כאתונו. אף הוא פעל בניגוד לרצונו הברור של אדונו, שהוא יודע ומכיר באדנותו עליו. הוא האלוקים שציווה עליו מפורשות: "לא תאור את העם כי ברוך הוא" (שם י"ב).
זו הפגנה מוחשית של חוש צדק סלקטיבי שהיה טמון בלבו של בלעם. הוא דרש מן הזולת, בהעמדת פני נעלב, נורמות התנהגות שהוא ראה עצמו פטור מהן.כשהכה בלעם את אתונו בשלישית, פצתה זו את פיה ואמרה: "מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים" (שם כ"ח).
האתון המדברת המחישה לסומך על פיו, מי הוא באמת אדון הפיות כולם. ברצותו, אתון תדבר, ונביא חכם - ייאלם דום.
לא 'הלם האתון המדברת' המם את בלעם וגרם את שתיקתו, כי אם תוכחתה, הגיונה הבסיסי, האתוני.
כאשר שאלה אותו: "מה עשיתי לך כי הכיתני?" (שם כ"ח) , ניסה להשיב לה ולהסביר לה את התנהגותו: "כי התעללת בי" (שם כ"ט). אף הוסיף בכעסו: "לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך" (שם).
מילים שיכולות היו לגלות לבלעם עצמו את הריקנות של התרברבותו בכוחותיו. שכן 'כך אמרה האתון לבלעם: לי אין אתה יכול להרגני, אלא אם כן יש חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלמה? שתק ולא מצא תשובה' (ילקוט שמעוני, שם).
עוד איתות אלוקי לבלעם בדרכו אל החטא ואל האבדון. עוד הזדמנות שהוענקה לו להכיר באיוולת גאוותו. פיו, שעליו היתה תפארתו, הכשילו. ו'זו הטפשה שבבהמה' ניצחה 'את החכם שבחכמים'. כיוון שדיברה, לא יכול לעמוד בה (שם במדרש).
אך בלעם לא למד לקח. כה כבול היה באזיקי השנאה לישראל, עד כי שוחד גאוותו סימאו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם