לפני הפגישה הטיפולית הקרובה מצאתי את עצמי חושבת ומתכווננת יותר מהרגיל שלי. מבינה את מורכבות הסיטואציה, את המפגש הלא רגיל הזה, את הטעינות, את הרגישות ואת הנפיצות של התכנים שעוד מעט יהיו נוכחים כאן בחדר הטיפול.
מאיה ויואל נכנסו לחדר ראשונים. יכולתי לזהות את הכיווץ ואת החרדה על פניה של מאיה ואת הכעס ואת הדריכות על פניו של יואל. הבטתי בהם במבט ארוך בטוח ומרגיע, מזכירה להם את הדרך הטיפולית שעברנו יחד ללא מילים.
יורם שנכנס בעקבותיהם, לחץ את ידי ברשמיות. זאת פעם הראשונה שבה אני פוגשת אותו, למרות היותו נוכח בהיעדרו כמעט בכל שיחותיי עם מאיה ויואל. החלפתי עם יורם כמה מילים, מנסה להכיר, ליצור ברית של רגע בין אנשים זרים, מודעת לסיטואציה המורכבת שבה הוא נמצא ובעל כורחי מוקירה את אומץ לבו.
במשך שנים פגע יורם במאיה, מנצל את הקרבה המשפחתית ביניהם ליצירת אהבה ומגע לא מותאמים. אחרי תהליך ארוך אישי וזוגי, נקבעה הפגישה הזאת אצלי. ניסיון ליצור סליחה ומחילה ולראות איך שומרים על המארג המשפחתי המורחב שמאיים להתפרק ולהתפורר כליל.
1) ההכרה בחוויה הסובייקטיביתיש משהו בפריסת החוויה האישית שלנו על השולחן וביכולת של האחר להיות באמת בתוך החוויה, להקשיב לה, לנשום את הרגשות שעולים ואפילו לכאוב אותם, שיוצר אצלנו רגיעה יחסית. סייעתי ליצור את ההכרה וההקשבה בקביעת קווים אדומים ובהנחיה מדויקת כיצד לדבר, ובעיקר כיצד להקשיב.
מאיה דיברה על החוויה שלה כשהדמעות חונקות את גרונה. אישה שרק היום מבינה מה עברה וחוותה בכל שנות התבגרותה. חוויה של דחיפה לבשלות לא מותאמת, של ניצול, של תמימות שנבקעה. חוויה של אשמה לא מדוברת ושל רגעים שבהם פשוט בא למות.
יואל , מנסה לשלוט בכעס שמציף אותו, דיבר על החוויה של חוסר האונים המשווע. על להיות לצד אישה שאתה אוהב ללא יכולת להגן עליה מחוויות פוגעניות. על הקשרים ועל ההבנות כיצד חוויות העבר השפיעו על חייהם אז וגם היום, ובעיקר על השנאה אליו – זה שפגע באהובת לבו.
ויורם...יורם הסכין והקשיב. ובסוף גם דיבר... על רגשות האשם שמלווים אותו שנים. על השתיקה הרועמת בהתמודדות עם הסוד המשפחתי ועל הכאוס המשפחתי היום, כאשר הכול התפוצץ.
הרגשתי שהצלחנו יחד במשימה בלתי אפשרית – לחבוק את כולם כל אחד בכאב הפרטי שלו.
2) ניקוי רעלים – לצעוק את הכעס והכאב
הכאב והכעס הם כמו פצצה מתקתקת בתוך גופנו ונפשנו. מפחיד להתעסק איתם אך הם לא נעלמים לשום מקום. אנו צריכים ליצור פיצוץ מבוקר, כזה שלא יהרוס וישמיד אך יפרק את המטען. אני מתווה את הדרך, מכוונת אך גם מעודדת לבטא ולהוציא את הכאב והכעס. להוציא אותם הלכה למעשה לתוך ההכלה והמעטפת של חדר הטיפול. השלב הזה מפחיד את כולם אך גם מאיה ויואל וגם יורם נראים ונחווים רפויים יותר אחריו.
3) כוכב הצפון – לאן אנחנו רוצים ללכת?
אחרי ההכרה וניקוי הרעלים אנחנו פנויים מעט מעוצמת הכאב ומההצפה הרגשית ופתאום יש לנו זמן לחשוב. זה מה שקרה, זה מה שהיה... מה אנחנו רוצים ליצור להמשך הדרך?
מאיה ויואל כמו גם יורם דיברו שלושתם על הצורך לחזור להיות משפחה במידת האפשר. להצליח לסלוח אך לא לשכוח ולהיות מסוגלים לשבת על אותו שולחן בחגים, בארוחות משפחתיות ובאירועים. כולנו הבנו שכנראה חברות נפש לעולם לא תהיה פה, אך סליחה ומחילה היא מטרה עבור כולם.
לא תמיד המטרה של כולם, כמו במקרה הזה, היא אותה מטרה ואז כמטפלים, נעבוד על המכנה המשותף הנמוך ביותר. בדיוק כמו שלמדנו בשיעורי מתמטיקה בביה"ס.
4) אחריות ומחילה
הושבתי את מאיה ויורם זה מול זה. מנחה את יורם כיצד לקחת אחריות על מעשיו. להכיר בהם ובפגיעה שהם יצרו ולאחר מכן לבקש ממאיה סליחה ומחילה מעומק הלב.
הסליחה צריכה לגעת בצד הנפגע כך שהוא יכול להאמין בכנותה וליצור מחילה פנימית וחיצונית לאדם שפגע בו.
5) איסוף וחיבוק
בשלב זה, אחרי כמה מילות איסוף וסיכום נפרדתי מיואל ויורם. את מאיה השארתי בחדר הטיפול לדמיון מודרך קצר, מסייעת לה לחזור ולנשום ולרכך את עוצמת התהליך שעברה. לא סתם אנו חובשים פצעים מדממים, עוטים עליהם מעטה מגן עד יגלידו, כמו בגוף כך גם בנפש.
אחרית דבר
להפתעתי, יואל ויורם המתינו למאיה מחוץ לחדרי יחד. הם שוחחו עוד באופן לא פורמלי ועטפו את מאיה באהבה כשיצאה החוצה. יורם ניגש ואמר שהוא שמח שבא. שהצליח לאזור אומץ לפגישה הכל כך מורכבת הזאת. גדולה היא לקחת אחריות אמתית על מעשינו, להישיר מבט אל התוצאות שלנו והכי גדולה זה באמת לדעת לבקש סליחה.
יומיים לאחר מכן מאיה שלחה לי מסרון של תודה שאומר שהם כולם בטוב ובחוויה של מעגל שנסגר.
