רובנו מפרידים את הפסולת הפרטית בבתינו: יבש ורטוב, נייר ואריזות, זכוכית ופלסטיק. מה קורה עם הפסולת שלנו ושל ילדינו כאשר אנחנו נמצאים במרחב הציבורי ביישוב?
אינני יודע מה המצב ביתר יישובי משגב, אבל אני בקי במה שקורה ביישוב שלי. אצלנו מוצבים פחי אשפה למכביר. ברחובות, ליד המזכירות והמועדון, ליד הגנים והפעוטונים ואפילו בצמידות לחלק מתחנות ההסעה המשרתות את ילדי היישוב החביבים.
הבעיה היא שלמרות ריבוי הפחים, לעיתים קרובות מדי אני מוצא עצמי מתכופף ומרים שקית ריקה של חטיף, בקבוק משקה ריק, פחית שתייה שתפקידה הסתיים או סתם קליפת בננה – כדי להניח אותם בפח האשפה הנמצא בקרבה למקום מנוחתם על הקרקע... אינני היחיד. חברים נוספים עושים זאת גם הם, אבל רוב המבוגרים והילדים – לא. כדי לשמור על רמת ניקיון סבירה בשטחי הציבור שלנו, מופעל גנן היישוב. פועליו סורקים מדי בוקר את המרחב הציבורי שלנו, כדי שיהיה נקי, לשעה קלה לפחות... ושכמות הפסולת הזרוקה מחוץ לפחים הציבוריים תהיה נמוכה יחסית.
אפילו במרכז המִחזור עצמו, משטח עתיר מכולות ומכלי איסוף, רמת הניקיון טעונה שיפור, לעיתים קרובות מדי. מסתבר כי בדרך למכלי האיסוף במרכז המחזור, מושארים על משטח האספלט פריטי פסולת שנפלו, לעיתים למספר ימים, עד הגעת עובדי אגף סביבה של המועצה המפנים את הפסולת ומשאירים את מרכז המחזור נקי.
כיוון שפילוג אוכלוסיית עצמון, ילדים ומבוגרים, דומה לקיים ברוב היישובים, אני מניח שהמצב שתיארתי אינו ייחודי לעצמון והוא דומה, פחות או יותר, למה שקורה גם ביישובים נוספים.
ניסיתי להבין מה גורם לאנשים טובים ורציניים להתייחס לפסולת בשוויון נפש מוחלט, ברגע שהיא מחוץ לחצר שלהם. מדוע, כאשר היא מונחת בקרבת פח אשפה (לעיתים סנטימטרים ספורים ממנו), הם מתעלמים מנוכחותה שם? מה גורם לאנשים, המקפידים על ניקיון ביתם וחצרם, להתעלם מאותה פסולת כאשר היא נמצאת ברחוב, בערוגות המגוננות, בשבילים – במרחב הציבורי שלהם?
הפתיח הזה הוא קדימון ורקע לנושא העיקרי – הפרדת פסולת במרחב הציבורי. לדעתי יתרום יישומה ביישובים להטמעת התנהלות מקיימת, לחינוך הציבור ולניקיון המרחב הציבורי.
לא צריך להיות איש חינוך כדי לדעת שדוגמה אישית ועקביות הם ערכים בסיסיים ויסודיים, כאשר רוצים לחנך. הרוצה לחנך ילדיו לקיימות ולשמירה על הסביבה, רצוי שיתייחס גם לשטחים הציבוריים ביישוב כאילו היו ביתו וחצרו. כשם שאנו מפרידים את הפסולת הביתית שלנו למרכיביה השונים, ראוי שנפריד את הפסולת שלנו גם במרחב הציבורי.
העולם המערבי עושה זאת כבר שנים. פחי חוצות המוצבים במרחב הציבורי באירופה, בארה"ב וביפן, מאפשרים לאנשים להפריד את הפסולת שלהם בכל מקום שבו הם נמצאים. בדרך כלל מוצבים מספר פחים יחד, כפי שמוצג בתמונה מס' 1, או שיש "פח" משולב, המאפשר הפרדת אשפה אישית ל-3 סוגים או יותר, כפי שמוצג בתמונה מס' 2.
תמונה מס' 1
תמונה מס' 2 
המדינה לא נערכה עדיין להפרדה במקור. רוב הפסולת מוטמנת ללא הפרדה, מה שעלול למנוע מישראל לעמוד ביעדים שהיא התחייבה להם בוועידת האקלים בפריס. כשם שאין עדיין די מתקני הפרדה, לא קודמה הפרדה במקור של פסולת אישית, במרחב הציבורי. הפרדה זו היא מהלך חיוני אם רוצים להעביר לציבור מסר אחיד ועקבי, כדי לחנך אותו לשמירה על ניקיון המרחב הציבורי ולהפרדה במקור גם בבתים.
אוכלוסיית משגב אינה חייבת להתיישר עם נורמת התנהלות נמוכה זו. במאמץ לא גדול, ניתן להניע ביישובים מהלך שיתחיל בהצבת פחי הפרדת פסולת בגני ילדים, ויורחב בהמשך למרחב הציבורי היישובי כולו. רעיונות של קוראי המאמר שיתרמו לקידום מהלך זה ביישובים, בבתיה"ס, במרכזי הבריאות ובמועצה, יתקבלו בשמחה ויפורסמו בהמשך.
טיפול המועצה בנורות פלורסנט ו-CFL
מאז שכתבתי על נורות פלורסנט ו-CFL ההופכות עם השבתתן לפסולת מסוכנת, פסולת שאין לזרוק למכלים הירוקים, אני נשאל שוב ושוב, מה כן לעשות עם נורות מקולקלות אלה. לפונים אליי המלצתי לשמור אותן בבית בשלמותן, ולהמתין לפתרון. אני שמח לבשר שנמצא פתרון תקני. אגף קיימות במועצה ירכז נורות תקולות אלה בבניין המועצה, וידאג להעברתן למתקן טיפול תקני. אגף קיימות יפרסם נוהל עבודה מסודר בנושא זה, בקרוב.
