כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

תרומה - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 16.02.18 , 08:54ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:
עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי. {רבי יהודה הלוי}
סטטוס שבועי:
היהדות קיימת זה אלפי שנים. הגורם היחיד שאיפיין אותה ושמר על קיומה היה החיבור למסורת. יהודים גלו מארצם, ונתפזרו בכל ארבע כנפות תבל. המנטליות השתנתה, ולרוב גם הביגוד והשפה. אבל, התורה והמצוות איחדו אותם – המפוזרים והמפורדים ליחידה אחת.
ציטוט שבועי:
מה זה יהודי? שאלה זו כלל אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה מין יצור מיוחד הוא זה, שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו, שרפו, והטביעו, והוא, על אפם וחמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. {לב טולסטוי}
סיפור שבועי:

השבוע לפני 15 שנים
…וזהו ספר תורה קטן. לפני שישים שנה, ילד קטן ממחנה ההשמדה ברגן-בלזן קיבל אותו מהרב של אמסטרדם שלימד אותו לקראת הבר מצווה. הילד הזה קרא את פרשת השבוע וההפטרה מהספר הזה. הוא היה כרוך במטפחת שהייתה איתו מאז. הילד הזה ניצל בהרבה מזל מהמחנה, הגיע לארץ, לחם במלחמות ישראל כקצין, והגיע לתפקיד פרופסור מכובד באוניברסיטת תל אביב. זהו פרופ' יוסף יהויכין – 'יוֹיָה', שהוא היום אחד משני החוקרים הראשיים של ניסוי 'מידקס'. זהו חוט מקשר מרגש מאוד מאוד – והוא כאן איתי, בחלל! אני מאוד מודה ל'יויה', ואני חושב שזה מדגיש יותר מכל את היכולת של העם היהודי – למרות כל השואות הנוראיות – להגיע לימים של תקווה ואמונה בעתיד.
{אילן רמון ז"ל בשיחה מהחלל עם רה"מ דאז אריאל שרון}
פרשה שבועית:
פרשת תרומה / 'נוהל שכן'
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". {שמות כ"ה ח'}
המגבית הראשונה בתולדות עם ישראל נערכה זמן קצר לאחר מעמד הר סיני. המגבית התנהלה במרץ והיתה ססגונית ורבת היקף. בני ישראל תרמו מכל הלב ומכל הבא ליד: "זהב וכסף ונחושת וארגמן ועורות אלים ועצי שטים, שמן למאור, אבני שוהם" {שמות כ"ה, ג'-ז'}. המטרה היתה נעלה ביותר. האלוקים ביקש, כביכול, לשכון בין בני אדם בבית משלו. בית שבו יעמדו שולחן, ארון ברית, מנורה, מזבחות ושאר פריטים המוזכרים בפרשת השבוע (פרקים כ"ה-כ"ז).
וזו בדיוק הבעיה הנקודה המביכה שבמגבית. שכן 'בשעה שאמר הקב"ה למשה: 'עשה לי משכן', התחיל לתמוה: 'כבודו מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר לי עשה לי משכן?' (שמות רבה ל"ד, ד"ה). לכאורה, קיימת סתירה בין החינוך להאמין באלוקים אחד, רוחני, אין סופי, שאינו נתפס כלל במושגי המרחב והזמן, לבין בקשה זו. בקשה האומרת: 'ארד ואצמצם שכינתי בתוכם' (במדרש שם). האם לא דיברו לוחות הברית בשפה שונה, באוסרם עשיית פסל ותמונה לאלוקים, במאבקם נגד כל ניסיון להמחשת האלוקות?
אכן, הסתירה קיימת. המושג 'אלוקים' בטהרתו מנוגד לרעיון המשכן הארצי. אולם שדווקא בני ישראל, דרשו את הקמתו. 'ריבונו של עולם', טענו, 'מלכי הגויים יש להם אוהל ושולחן ומנורה ומקטר קטורת וכן הוא תכסיסי מלוכה... ואתה הוא מלכנו... לא יהיו לפניך תכסיסי מלוכה? אמר להם: בני, אותם בשר ודם צריכים לזה, אני איני צריך' (מדרש אגדה).
לא האלוקים זקוק למשכן, כי אם האדם. המשכן הוא הפשרה בין האמת המוחלטת לבין טבעו המוגבל של האדם. זהו הוויתור האלוקי לאנושי שבנו, המבקש להשביע גם  את החושים בדבר שיזכיר לו את נוכחות האלוקים. לא די באידיאלים מופשטים ונשגבים כדי לקיים נוכחות זו בלב האדם. אלו לעולם לא ינצחו את עגלי הזהב למיניהם, הקורצים והנוצצים במוחשיותם המשכרת. האדם נוטה מטבעו למוחשי. המשכן יסייע בידם בעת ההתמודדות בין הכוחות המנוגדים שבלבם, ובאמצעותו יקל עליהם להתקשר אל האלוקי, אל המופשט מעבר לחושים.
בני ישראל דרשו משכן, והאלוקים הסכים לדעתם. אולם את תבניתו ואת תכניותיו סיפק לצוות ההקמה האנושי אלוקים עצמו. לפניכם התכנית, בצעו אותה במדויק.
זוהי הוראה משמעותית. היא מעניקה עומק בל ישוער וערך נצחי למשכן. בהוראה זו יצא המשכן מגבולות העשייה האנושית למעשה יצירה של האלוקים. בתבנית המשכן - "תבניתם אשר אתה מראה בהר" {שמות כ"ה, מ'} - משתקף מבנה היקום עצמו על אחדותו ועל רבגוניותו, על הגלוי ועל הנסתר שבו, על החומרי ועל הרוחני שביסודו.
יקום, משכן, ואדם ניצב בינותם. משולש שווה צלעות המעורר את המחשבה ואת הדמיון, לרצות לחתור אל הסוד הפנימי. האלוקים ברא עולם לאור תכלית מסוימת ושיכן בה את האדם. האדם בונה במעשה מקביל ולפי אותה תכנית, משכן בתוך העולם, כדי להשכין את שכינת האלוקים בתבל.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}
שבת שלום – חודש טוב – יהונתן גרילק