משום שאנו חברות בפייס, יצא לי לקרא את הפוסטים שלההתחברתי אליהם במיידית משום שראיתי שהיא כותבת בדיוק את הגיגיי, אמונתי בדרך והרצון למנף זאת הלאה כדי לעזור לכמה שיותר אנשים.
כשהחלטתי לכתוב עליה, קיבלה זאת בשמחה, קבענו להיפגש אצלה בקליניקה.
בדרכי אליה, לא ידעתי לאן השיחה תוביל אותנו, אך היה לי ברור שאני והיא נדבר באותה השפה.
אורלי פתחה לי את הדלת, הרוגע, המהות והאמפתיה שלה היו כחלק בלתי נפרד ממה ששידרה לי כשנכנסנו לחדר.
אני – "שאלה שאני שואלת את כולן, מי את?"
אורלי – "תצטרכי למקד".
אני שרגילה לתשובה הזו, חייכתי לעצמי משועשעת.
"יש העונות את מקצוען, סטטוס, ילדים ועוד.. אני עונה, אני זו אני אך המהות שלי היא סופרת ומטפלת, ועכשיו מי את?"
אורלי – "אני אדם ללא הגדרות, אך אם את שואלת אזי אני נשמה מטפלת המבססת את הטיפול דרך האמפתיה.
האמפתיה הייתה בכל חיי חלק ממני, היחס שלי לסביבה היה באופן הזה, וכך התבטאה המהות שלי.
במקביל חייתי חיי מסגרת מאוד נוקשים שבה לא היה מקום לרגשות והיא לא השתלבה עם מי שאני ומה שאני, נוצר אצלי פחד שהוביל לחרדה תמידית ותחושת בדידות עצומה".
את מושג "בדידות" הכרתי כל כך וכאחת שחיה כך רוב חייה הבינה בדיוק על מה היא מדברת.היא המשיכה "משום שהקונפליקט בתוכי היה עצום, בשלב מסוים ניתקתי עצמי רגשית, ועשיתי את מה שצריך".
שתקה כמה רגעים ואמרה "בצבא איתרו אותי לתפקיד בעולם המחשבים ביחידת מחשבים ממר"ם.
חתמתי קבע שלוש שנים, ובמשך השנים הללו ביצעתי את תפקידי באופן הכי טוב של Doing אך לא הייתי מחוברת לרגשות שלי".
ואני חשבתי על כך שרובנו מנתקים את הרגשות כדי להיות בdoing ולא יודעים כיצד לשלב בין הרגש להגיון והעשייה.
"המהפך החל כשהכרתי את זה שנישאתי לו, כאחת שחיה בתחושת בדידות, הוא היה בדיוק זה שמילא לי את החסר, לא נתן לי להרגיש לבד" היא המשיכה לומר.
"לאחר זמן מה עברנו לגור בארה"ב, אך שם הרגשתי מנותקת והבדידות שוב מילאה אותי.
החלטתי לחזור לארץ ולגדל כאן את משפחתי, מצאתי עבודה בתחום עיסוקי במחשבים וילדתי שתי בנות מדהימות.
אך עדיין תחושת הבדידות והפחד לא עזבו אותי, החלטתי לעשות שינוי בחיי.
לאחר גירושיי, התחלתי לטפל בעצמי, בעיקר בפן הרגשי, קיבלתי כלים מדהימים שחיברו אותי אלי ומהותי".
אני מקשיבה ומאוד נרגשת, אני מזהה דפוסים דומים בתהליך שלנו, ומזדהה עם מה שאומרת ומספרת..
היא המשיכה וסיפרה "באחד הטיפולים "מתקשרת" אמרה לי שאני כמו "עוף החול" הצומחת מתוך הקושי.
מאז מושג זה מלווה אותי תמיד.
המפתיע וגם לא הוא, שלאחר זמן לא רב התחלתי לעבוד בפניקס (עוף החול), ומשם הגעתי לאן שאני בעצם היום."
הסתכלתי עליה וקלטתי כמה עברה כדי להוביל אותה למה שהיא היום, למימושה.
היא המשיכה "רכשתי כלים רבים בתהליך לימודיי וטיפולי, עבדתי בבוקר בהייטק ואחה"צ שילבתי את הטיפול והרוח.
במשך הזמן המהות שלי השתלבה אף במקום עבודתי, כמנהלת צוות מצאתי עצמי משוחחת עם העובדים שלי כשהם מספרים לי על עצמם ומתייעצים איתי".
צחקתי, נושא זה היה לי כל כך מוכר כך שלא הפתיע אותי שסיפרה זאת.
"עם הזמן הבנתי שיש סתירה בין המהות שלי לעבודתי, ויש דברים שלא התחברתי לדרך שלהם בדרישות תפקידי"
אמרה באופן שהיה כל כך ברור והבנתי שהוא היה תהליך המפנה המקצועי שלה.
משום שבמקביל התחלתי לטפל, בשלב מסוים היה בי האומץ לעזוב הכול ולעסוק רק בטיפול.
אני – מה את עושה ואיך קוראים לעסק שלך?
אורלי – "להרגיש אתך"
אני מטפלת רגשית המבססת את הטיפול דרך אמפתיה שזה הבסיס לטיפול, מגע, עיסוי והתמקדות (fucusing ).
אני – "ואני אומרת, את יודעת שפיתחת גישה, והיא נפלאה".
אורלי – "לא מגדירה דברים אך אם נלך לפי הגדרות אזי כן".
הרגשתי את האווירה הרגועה, את היכולת שלי להיות בטוחה להיפתח אליה ולספר.
ידעתי ברגעים אלו שהיא כתובת נפלאה שאלך כאשר ארגיש שאני רוצה עזרה בכיוון של חיי ובניקוי כאב שטרם יצא החוצה.
הטיפים של אורלי לארגז הכלים:- תהיו אמפתיים לסובבים אתכם, קבלו אותם כפי שהם.
- הכול אפשרי – אם אנו הולכים בדרך שלנו ונצמדים לאמונות, לתשוקות ולמהות שלנו, היקום מקשיב לנו ומוביל אותנו למי שאנו ולמימושנו.
- אמפתיה מייצרת הצטרפות במקום התנגדות.
- אני מוכנה להיות כאן אתך.
- אני לא רוצה לשנות אותך.
- לתת לרגשות מקום, אמפתיה ואישור בנוכחותם מבלי לנסות לשנות אותם.
- יש מנעד רגשות ולכל אחד יש תפקיד בחיינו, תנו להם מקום.
- השראה וליווי – תיצמדו לאנשים שהם השראה היעזרו בהם ותתלוו על ידם, כך תלמדו דרכם.
אורלי היא אחת המטפלות שעושות שינוי, המביאות את האפשרות לכל אחת מאתנו לממש את עצמנו.
באהבה
אלה ויינטראוב
לינקים לסרטונים שלה.
https://www.lehargish.co.il/videos
