כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת השבוע - בחוקותי

משגב | פורטל משגב דת בקהילהפורסם: 16.05.14 , 11:56ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

אימרה שבועית: 

דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. {מסכת ברכות דף ו'}

 

סטטוס שבועי: 

ההיסטוריה זורמת בקצב מואץ. העולם מתקדם ומשתנה – תרבויות פורחות, מתנוונות ונכחדות; אימפריות קמות, צוברות עוצמה ושוקעות; עמים חדשים עולים על בימת ההיסטוריה, משחקים תפקיד מזערי או ראשי ונמוגים אל ערפילי הזמן: אישים רבי השפעה נשכחים; שינויים ותמורות ללא הרף בתולדות האומות.
למרות הכל, עם אחד אינו משתנה, אינו נעלם, אינו נכחד. הוא ניצב , מזדקר לעין, מתעקש לרשום את שמו בכל אחד מדפי ההיסטוריה, הוא אינו בן תמותה. זהו העם היהודי!

 

ציטוט שבועי:

אני משוכנע שברוסיה, באוסטריה ובגרמניה תשע עשיריות מהעוינות כלפי יהודים נובעת מאי-היכולת של הנוצרי הממוצע להתחרות בהצלחה עם היהודי הממוצע בעסקים, עסקים הוגנים או מפוקפקים כאחד. {מרק טווין}

 

סיפור שבועי:

אל תשלח ידך אל הנער!

מעשה בילד קטן, שהלך לבקר איש זקן, הלה ישב והתבונן בדבר-מה שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל גם הוא, אך לא הבין בדיוק מהו הדבר שביד הזקן.
הילד שאל: מה זה ?
זה הגולם, השיב הזקן, בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב יבקע הגולם והפרפר יצא לאויר העולם.
הילד שאל האם יוכל לקבל את הגולם, והזקן השיב בחיוב: כן, תוכל לקבלו, אבל עליך להבטיח לי, שכאשר הגולם יבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו כדי להשתחרר מהקליפה אתה לא תעזור לו. חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור את קליפת הגולם. עליך להניח לפרפר לעשות זאת בעצמו .
הילד הבטיח ולקח את הגולם לביתו. בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם זמן רב. לפתע הבחין בתנועה כלשהי, הגולם נע וכאילו רעד, לאחר מספר רעידות הוא נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך שהוא מכה בכנפיו. התנועות שלו היו חלשות, ולא נראה היה שמכות הכנפיים הללו יש ביכולתן לעשות את המלאכה הזו.
הילד לא יכול היה לשאת את המתח, הוא חש צורך עז לעזור לפרפר, למרות שהזקן אמר לו אחרת. הוא הסיט את שני חצאי קליפת הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ.
הפרפר יצא, והחל לעוף באוויר, אך לפתע נפל ארצה ללא תנועה. הילד הרים אותו בזהירות ונוכח כי הפרפר מת.
שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הזקן והראה לו את הפרפר המת שבידו.
אתה רואה ילד, אמר הזקן, מהרת לשבור את קליפת הגולם, האין זאת?
אכן, הודה הילד. עשיתי זאת.
פנה אליו הזקן ואמר: כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה בה יוכל לחזק את כנפיו, היא ע"י כך, שיכה בהם לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב ושוב, ובכך הוא מחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר עזרת לו ופתחת עבורו את הקליפה, מנעת ממנו לגדול ולפתח את שרירי הכנפיים. זוהי איפוא הסיבה שהפרפר נפל ומת. {הנרי מילר}

 

פרשה שבועית:

פרשת בחוקותי / "חוק המוסר"

 

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה... ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם. ורדפתם את אויבכם" (ויקרא כ"ו, ג'-ח').

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

אפשר לנסות, להעמיד הבטחות אלו במבחן המציאות. ומשה - לא חשש. הוא ידע שדברי התורה לא יתבדו. בכוחה להביא גשם, שובע, שלום ועוצמה. כל זאת בידיעה ברורה, שאם אכן ילכו בחוקותיו של ה', זו תהיה מציאות החיים בארץ ישראל.
אך קיים גם צד שני למטבע ההבטחות. גם הוא מעורר השתאות.
"ואם לא תשמעו... ואם בחוקותי תמאסו... ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויבכם ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם... ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ לא ייתן פריו" (המשך הפרשה, פסוקים י"ד-כ').
שני הקטעים המצוטטים מורים על התלות של ההצלחה הלאומית במוסר. אמנם, בפרשתנו מתייחסים הדברים רק לעם ישראל ולחובה של שמירת התורה במלואה. אולם בתורה ובנביאים באות לידי ביטוי הדרישה המוסרית מאומות העולם והתוצאות המרות של המרידה בה. המבול, סדום, אשור ובבל, הן אבני דרך בהיסטוריה האנושית. כיום ברור שהמעשה המוסרי קובע את גורלו של העם מעבר לעוצמה צבאית או לרווחה כלכלית שהושגו על ידי עושק.
דעות מתחלפות, נימוסים משתנים, אמונות צצות ונופלות, ואילו חוק המוסר כתוב על מגילות הנצח. על כל מילת שקר או מעשה עוול, על חמס ועל רשע, על תאווה ועל גאווה, בסופו של דבר, יש לשלם את המחיר. אי צדק ומרמה עשויים להאריך ימים, אך יום הדין סופו לבוא עליהם במהפכות צרפתיות ובדרכים איומות אחרות.
כך אימתו מסקנות ההיסטוריונים את קביעותיה של התורה. הם מצאו במבט לאחור את מה שהיא הכריזה עליו בטרם התרחשו הדברים.
בזה לא תם העניין. המשך פרשתנו מפתיע עוד יותר.
עם ישראל לבדו הוא חריג שנמלט מגורל היסטורי זה. העונש של "חוסר ההתאמה הפנימית" שגרם להעלמותן של כל תרבויות העבר. עונש שלא ישמיד אותו, אבל יביא עליו עונש אחר, הוא עונש הגלות.
כנאמר בהמשך:
"ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב... והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם" (שם ל"ג-ל"ט).
וכגלות העם כן גלות הארץ:
"ונתתי עריכם חורבה... והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (שם ל"א-ל"ב).
אמנם, כך התרחש במציאות. העם גלה מארצו, והארץ שקעה באבלה ובשממונה. גלות העם וגלות הארץ הן שתי מקבילות שתיפגשנה בעתיד. בינתיים, בתקופה שישהה עם ישראל בגלות, תהיה הארץ שוממה ולא תארח שום עם אחר.
באמצעות שממה זו היא שומרת לנו אמונים, ובבוא יום פקודה, ישוב העם לציון ויתנחל בה מחדש בנקל, כי לא ישב בה ישיבת קבע עם זר.
המציאות ההיסטורית הגשימה את דברי הפסוקים הללו. הארץ עמדה בשממונה כל ימי הגלות, ורק כאשר שוב הגיעו אליה היהודים, היא החלה לפרוח.
הלא דבר הוא!
ואם לא די באלו, הרי לכם לעיון הבטחה נוספת הקשורה בעונשו של העם, אך בו זמנית חורגת מגורל העמים האחרים, ששקעו אף הם ב"חוסר התאמה פנימית":
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם, כי אני ה' אלוקיכם" (שם מ"ד).
שוב התגייסה ההיסטוריה להגשים פסוק מקראי זה במלואו. העם שיוסר ודוכא כפי שלא דוכא עם מעולם, עם שעמים אדירים חברו עליו להשמידו, עם שנרדף בכל קצווי תבל זה קרוב לאלפיים שנה - בכל זאת לא הושמד. הוא חי וקיים, כשאגב כך, הוא מנתץ לחלוטין את חוקי ההיסטוריה המקובלים.

{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}

 

שבת שלום - יהונתן גרילק

 

אולי יעניין אותך גם
נשנושבועי - פרשת נצבים

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - כי תבוא

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת כי תצא

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת משפטים

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת עקב

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת ואתחנן

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת דברים

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת מטות-מסעי

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.

נשנושבועי - פרשת פנחס

התורה נוהגת באופן חריג ושונה משאר הדתות. אלה מבטיחות לנאמניהן את הגמול שם, לאחר המוות, מעבר לפרגוד החיים העכשוויים, במקום שאיש לא חזר ממנו לדווח על החלק שזכה בו. ואילו התורה מבטיחה שכר על שמירת המצוות גם כאן, קרוב, במגע היד.