3 שנים ומשהו חלפו מאז התקבל האלבום הראשון של ורדי בביתי. אלבום מכונס אל קופסת גפרורים מדיום סייז צבועה ביד, דיסק-אונ-קי עם השם Kama, מילים מיניאטוריות מקופלות בהקפדה וזה הכול. האלבום היה יפהפה ומפתיע. ורדי נשמעה לי כטרובאדורית המסתובבת באיים הבריטיים, ספוגת אחו ומעגנים של סירות דייג לחופי הים האירי. בקיצור, לא מפה...האלבום החדש של ורדי שבנוי מדיסק עברי ("מערב") ומדיסק אנגלי ("Satchel") אינו מבשר על שינוי בפרסונה הייחודית שמציעה ורדי למאזיניה. השינוי המשמעותי הוא השירה בעברית, משהו שלא אפיין, בלשון המעטה, את הקריירה של ורדי עד כה. ורדי כותבת מוכשרת גם בעברית ושירים כמו "רפסודה" ו "מערב" מספקים מבט חושף ואינטימי לדרכה הפתלתלה מילדותה בגליל דרך החיים באנגליה וכן הלאה. כולם מושרים מתחת לרדאר הציבורי. הכול אישי, אינטימי, רגיש.
אבל ורדי טבעית יותר באנגלית. הכתיבה שלה אנגלית למשעי. הביצועים המהנים שלה בשפה האנגלית, כולל הנטייה החיננית שלה לקצר את ההברה האחרונה בשורה, נשמעים, למרבה הפלא, אותנטיים יותר, ו-5 שירים בדיסק Satchel"" לוקחים אותך למסע בין נופים ורגשות באופן מיוחד , מרגש, ולעיתים מתעתע.
אז אין ספק שורדי הגיעה לפרקה המוסיקלי: היא יוצרת גם בשפת אמה וגם באנגלית האהובה עליה כל כך, זוכה להערכה וגם מוציאה אלבום כפול, 3שנים לאחר שאלבומה הראשון הוצע למכירה ב"בוזה", בין הטעמים המשכרים של הגלידה הגלילית. על איכות יצירתה של ורדי אני חותם. על יכולתה להשתנות כיוצרת, לחפש אפיקים חדשים ולהתפתח לרוחב, תצטרכו לחפש ערב אחר.
