העדפה של נכדיםהרבה הורים רוצים להגיד לעצמם שהם אוהבים את ילדיהם באותה מידה. הרבה פעמים זה נכון. ולפעמים זה לא. זה לא כל כך נורא, כל עוד קיימת לכך מודעות, וכל עוד נזהרים שההעדפה לא תגרום לאפליה של אחד הילדים. לסבים וסבתות יש לעיתים קרובות פחות מחויבות לשוויון בין הנכדים. סבא שמתחבר יותר לאח הבכור, ומתקשה לתקשר עם אחותו הצעירה. סבתא שקל לה לטפל בילדים הקטנים, אך אינה מוצאת חיבור עם אלה שגדלו. וכן הלאה. חשוב שאנחנו כהורים נשים לב לאפליות הקטנות והגדולות, ונפעל על מנת להאיר את עיני הסבא/סבתא לקנאה שנוצרת בשל כך, או שנמצא בעצמנו דרך לייצר פיצוי כלשהו. אם למשל סבא וסבתא מזמינים את אחד הילדים ללינה, בהחלט מותר להציע לילד שנשאר בבית "פיצוי" כלשהו, על מנת שלא יחוש שהוא מפסיד.
סבא וסבתא מתערבים
כל מי שהלך אי פעם ברחוב או בקניון עם עגלת תינוק, מכיר את הנטייה הישראלית להתערב. כולם יודעים יותר טוב: חם לו, קר לו, לא נח לו, הוא בוכה כי הוא רעב, הוא רעב כי מאוחר, למה בכלל יצאתם איתו מהבית במזג האוויר הזה? ועוד בלי גרביים?! כשמדובר באנשים זרים, קל ללמוד להתעלם מהם. כשמדובר בהורים שלו או שלה, קצת יותר קשה. סבא וסבתא כבר גידלו ילדים, והם יודעים איך עושים את זה, או לפחות חושבים כך. הורים מוצאים את עצמם מתמודדים עם אמירות ודעות שהיו מקובלות כשהם עצמם היו ילדים, ולך תשכנע את הסבתא שהעולם השתנה, שהרפואה התקדמה, ושגם החינוך היום שונה ממה שהיה פעם... אנחנו לא רוצים להעליב את ההורים, אבל המחויבות שלנו היא קודם כול לילדים שלנו. ושוב, צריך להפריד בין הדברים שמאוד עקרוניים לנו, לבין המקומות שבהם אפשר לוותר, ולתת גם לסבא או לסבתא את התחושה שהם יודעים דבר או שניים. כדאי בהחלט להסביר להורים איפה אנחנו רוצים לעשות את הדברים אחרת, וזה לא חייב לכלול הסברים מפורטים על איך הם נכשלו איתנו. פשוט, אנחנו רוצים לעשות דברים בדרכנו. הקשבה להורים, גם אם לא מקבלים את דעתם, יכולה ליצור הרגשה נעימה מאוד של כבוד, ושל התייחסות רצינית. ועם זאת, גם מותר וחשוב להגיד, שבסופו של דבר אנחנו אלה שמחליטים, ושסבא וסבתא יצטרכו לכבד את החלטותינו.
חשיפה לתכנים שאינם מתאימים
אני נתקלת לעיתים קרובות בתלונות של הורים על כך שהילדים נחשפים לתכנים שאינם מתאימים כאשר הם נמצאים אצל סבא וסבתא. הבית של סבא וסבתא פחות מותאם בדרך כלל, מבחינת סידור ודפוסים יומיומיים, כדי למנוע את החשיפה של הילדים לדברים שאיננו רוצים שיראו. כך למשל, ההרגל להדליק טלוויזיה בשעת החדשות לא נעצר בהכרח רק בגלל שהנכדים נמצאים. הילדים נמשכים לאותם תכנים שאליהם הם אינם נחשפים בבית, ומתעניינים. עלינו כהורים לבדוק את הסביבה שאלינו אנחנו שולחים את הילדים שלנו, גם אם מדובר בבית ההורים שלנו, ולבדוק שאין בה דבר שמסכן אותם פיזית, או שאינו מתאים להם רגשית. חשוב לדבר עם הסבים, להסביר להם אם יש דברים שנראה לנו שאינם מתאימים, ולבקש מהם להימנע מלחשוף את הילדים לדברים שאנחנו לא רוצים שהם ייחשפו אליהם. כך הם נוהגים בכל מקום שהילדים הולכים אליו, קל וחומר צריך הדבר להיות גם בבית של סבא וסבתא, בית שאמור להיות מוגן והיות להם מקום של כיף.
לסיכום, סבא וסבתא יכולים להיות כיף אדיר לילדים, ועזרה עצומה בשבילנו, ההורים. כדי שכל הצדדים יצאו מרוצים ומאושרים, חשוב לדבר על כל מה שחשוב לנו, ולוותר על כל מה שלא. לקחת את מה שאפשר, ולוותר על מה שאי אפשר. ולזכור, שהילדים הם שלנו ואנחנו מחליטים עליהם, אבל אנחנו לא מחליטים על סבא וסבתא, ואם אי אפשר להגיע איתם להבנות ולפשרות – אנחנו אלה שצריכים למצוא את הדרך, את המינון ואת הקונסטלציה שבה נוכל להמשיך קשר איכותי ומשמעותי של הילדים עם סבא וסבתא.
