הפלפל הישראלי, גאוות החקלאות הישראלית בעשור הראשון של המאה. הצלחה כלכלית לכאורה, כולם נכנסו לפלפל. בשנת 2014 התהפך הגלגל, משקים חקלאיים מצאו עצמם על סף פשיטת רגל. כנס חירום של חקלאים בעניין משבר היצוא החקלאי לרוסיה, פתח חלון לא מוכר, חלון לחקלאות המאה ה-21 בישראל. סיפורו של הפלפל והרובל.החקלאות הישראלית מתמודדת עם בעיות קשות וארוכות טווח מזה שנים רבות. עשרות משקים חקלאים נסגרים מדי שנה, עקב סיבות שונות, בגדול – הגיל של החקלאי עולה, הדור הצעיר בוחר חלופות אחרות ונעלם מהפריפריה. זה מצב שקיים גם במקומות אחרים.
לנו יש חבילת צרות ייחודית, עלייה בתעריפי המים, בשכר המינימום, מס מעסיקים, ובעיקר החרמות מצד השוק האירופי המתנגד לקלוט תוצרת חקלאית ישראלית, כולל החרם על תוצרת מהשטחים שמעבר לקו הירוק שמפיל משקים רבים. עם הנפילה נושרות עשרות משפחות של עובדים פלסטיניים ותיקים ומסורים מבקעת הירדן לעולם האבטלה. השוק האירופי נחסם בפני החקלאות הישראלית.
החקלאות הישראלית שהתייתמה מהשוק האירופי מצאה אפיק חדש 60% מתנובת הפלפל במשקי הערבה משווקים לשוק הרוסי, שוק שאוהב את התוצרת החקלאית שלנו. היצוא החקלאי לרוסיה נאמד בכ-40% מסך היצוא החקלאי של מדינת ישראל. כשראתה החקלאות הישראלית כי טוב, נחתה מהלומת הרובל הקורס. ערכו של הרובל נשחק ב40% ונסחר בשפל של 80 רובל לדולר. השוק הרוסי המשווע לתוצרת חקלאית ישראלית נכנס למיתון כבד וכוח הקנייה ירד באופן משמעותי. השוק הרוסי אינו מסוגל לשלם, הבבושקות אינן קונות. החקלאים שלנו נשארו עם כמויות אדירות של פרי וירק שאינם יכולים למכור. הסחורה נרקבת במחסנים.
המסחר החקלאי עם רוסיה שתמורתו מתקרבת למיליארד שקל, ספג פגיעה אנושה שנאמדת בכשליש מסכום זה.
הערבה היא ארץ הפלפל. 300 חקלאים מתבססים על גידול זה כגידול יחידי. איך לא גיוונו יבולים? לא תודרכו לזהירות?היה מי שאמר שאין חלופות לפלפל הישראלי.
החקלאות הישראלית אינה מסוגלת להתמודד בכמות, לכן התמחתה באיכות, אולם מסתבר שלא ניתן לשמור על ייחודיות. ידע ישראלי זלג בשנים האחרונות למדינות המתחרות, בעיקר לספרד, למרוקו ולהולנד, ידע שהוביל לשיפור איכותי בתוצרתן ולתחרות קשה מולן. הספרדים עובדים נכון. יש להם יחידות משקיות מאורגנות בקואופרטיבים הנתמכים על ידי המדינה, הם מכוונים במשמעת ברזל את כל הפעילות החקלאית – החל מהזריעה, דרך הקטיף ועד המיון והשיווק. ספרד עושה חיל ומכה בשוק הישראלי בתחמושת ישראלית, בזנים שטופחו בארץ, בפלפל ישראלי מזן "מלצור" בעל חיי בשלות ארוכים שפותח ע"י חברת "זרעים גדרה". זהו זן שהחקלאי יכול לקטוף בהתאם לדרישות המשווק ולא עם ההבשלה, לכן המחירים עמידים, אין הצפות שוק והכמויות מחושבות.
הייתי סטודנט מחקר באוניברסיטה העברית כשהתקיים הכנס הבין לאומי לפיתוח אזורים צחיחים בנגב, 1987. ליוויתי את המשלחות הספרדיות שלא ידעו מילה אחת באנגלית אך היו צמאות לכל פיסת מידע. אנחנו חיבקנו אותם והענקנו להם ידע, לאומה הספרדית שהשתחררה מכבלים והייתה בצעדיה הראשונים בעולם הדמוקרטיה. זה היה ונגמר ואין סנטימנטים, השוק הוא אכזר.
אין עוד יתרון ישראלי באיכות, המתחרים שיפרו את הזנים וכבשו את השווקים, שווקים שישראל הייתה דומיננטית בהם עד כה. ספרד, מרוקו והולנד מכסות כיום את השוק האירופי. הישראלים שנדחקו מהשוק האירופי מצאו את השוק הרוסי והסתערו עליו. תקווה שהתנפצה עם צניחת הרובל מול שער השקל החזק, השקל הוא המטבע שבו משלמים החקלאים את רוב הוצאותיהם.
בעבר הגנה הממשלה באמצעות שערי מטבע מיוחדים ליצואנים, כיום השוק חופשי, שערי התמורה השקליים אינם אפילו שער יציג, אלא שער מכירה, החקלאי הפך להימור בבורסה.
חלפו הימים שבהם חברת "אגרסקו", חברה שהייתה מונופול. יחד עם כל הדברים הרעים שבמונופול, היא הייתה מקצועית בתחומי השיווק והיצוא והפיתוח העסקי. "אגרסקו" הייתה עוגן והחקלאים ישנו בשקט. אי אפשר לשכוח את המחלקה למציאת שווקים חדשים. היום הפונקציה הזאת אינה קיימת בשום מקום, לחקלאים אין חלופה הולמת. שווקים חדשים קיימים בסין ובמקומות אחרים, אבל אין מי שיוביל וידחוף. המדינה חייבת להיות שותפה אקטיבית על מנת לסייע לחקלאים להתמודד כהלכה עם שווקים בינלאומיים. מדינת ישראל חותמת עסקאות נשק עם שווקים חדשים אבל לחקלאות אין אג'נדה בישראל. החקלאות מיותרת.חקלאים סוגרים משקים, הם בהיסטריה כללית, משק חקלאי הוא מפעל חיים של מישהו! לאף אחד לא אכפת.
ננסה להבין, איך, מה. מבט ללשכת שר החקלאות. יאיר שמיר שר החקלאות, קיבל את התיק כהפתעת חייו, כמו חיים אורון בשנת 1999. לרשותו צוות עובדים מנוסה –בתיירות... 9 עובדים בכירים בלשכתו הועברו ממשרד התיירות: ראש הלשכה, מנהלת הלשכה, רכזות בכירות, יועצי השר – הם לא מבינים בחקלאות.
גם לרמי לוי, מנכ"ל המשרד שנעצר בפרשת השחיתות, אין כל קשר לנושא. השר ובכיריו אינם מזוהים עם תפיסה חקלאית כלשהי, הם חייזרים במשרד, יורים החלטות מהמותן, ייתכן שיום אחד נבין את פשרן.לעומת זאת רשימת הנסיעות לחו"ל מרשימה, לא תמיד בענייני חקלאות, הם באו מהתיירות... לחקלאות אין אג'נדה במדינת ישראל.
תודות לשמעון וילנאי, עורך "יבול שיא" על סיוע באיסוף החומרים ובעריכת כתבה זו.
